יום הזכויות לאנשים עם מוגבלויות הוא לפני הכול יום הזכות לשוויון; הזכות לגדול כמו כל ילד רגיל, הזכות לשיחה בגובה העיניים, הזכות ליהנות, ללמוד, להרגיש ויותר מכל – הזכות המוסרית והבסיסית של כך שלא להיות מתויג כמסכן או קורבן על ידי הזולת. מקובל לחשוב שילדים הסובלים ממוגבלות פסיכו-מוטורית קשה ומוגבלות שכלית, חסרים את היכולת המובנת מאליה להגיב, לצחוק, להשמיע קול או להביע רגש. אז אבקש לחדש ולהזים את הפרדיגמה הרווחת ולהדגיש כי עצם היותם מוגבלים ומרותקים לכיסא גלגלים לא מונעת מילדים עם צריכים מיוחדים או אנשים עם צרכים מיוחדים בכלל, את היכולת ליהנות ולהתרגש מסיפור כאחד האדם כשהוא מותאם ומומחש עבורם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בקרוב בישראל? בארה"ב ממליצים לקצר את הבידוד ל-7 ימים
– תג המחיר של הליכוד למהלך פיזור הכנסת
– לערוצי החדשות דווקא מותר להציג "עובדות אלטרנטיביות"
כל כך חשוב ופותח דמיון לספר לילד סיפור לפני שינה, אך יותר מזה – אין שמחה גדולה יותר עבור ילד עם מורכבות שכלית קשה ליהנות מסיפור לפני שינה שמפתח את הדמיון ואת עולם הרגש; הקראת סיפור לילד "מיוחד", מאפשרת לעקוף את המחסומים הפיזיים ואת המוגבלות ולהיכנס לעולמו הפנימי. היא מסייעת בהתמודדות עם חרדות, דיכאונות, משברים, טראומות, קשיים ומורכבויות, זהות מינית, הפרעות אכילה ועוד. בואו רק תנסו להבין ולו לרגע כמה קשה עבורכם להתמודד עם המכשולים הללו. עכשיו חשבו לרגע מה עובר במוחו של ילד או נער עם מוגבלות שצריכים להתמודד מחשבתית ונפשית עם תסביכי בגרות ומכשולים כשהם אינם מסוגל להביע את תחושותיהם החוצה לעולם.
חלקכם בוודאי תוהים מה הקשר בין הקראת סיפורים לילדים עם מוגבלות לבין מודעות ושוויון? כך, לדוגמה בסיפור "הצב של אורן", אורן פוחד מאנשים זרים ומרעשים חזקים. ל"פרפורון הפרפר" יש בכלל רגליים חלשות והוא אינו מסוגל לעמוד עליהן וב"ארנבת והצב" אנחנו בכלל לומדים שלא צריך רק כוח פיזי ורגליים זריזות, אלא חוסן נפשי, תושייה ואמונה אין סופית ביכולות שלך. מסתבר שדווקא הסיפור הוא שמאפשר לילדים עם מוגבלות לעסוק בתכנים המורכבים והמשמעותיים ביותר באופן שאינו מאיים תוך הצגת דמויות שניתן להזדהות איתן ומבלי לחוש את ההרגשה הקבועה ש"שלא משנה מה, לעולם לא יוכלו להבין את מה שעובר עליי".
פעמים רבות ובאופן שגוי מיסודו, הטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים מתרכז רובו ככולו בהיבט הפיזי-בריאותי, ואגב אינני שופטת אף אחד ולו לרגע כי ברור שגם טיפול כזה דורש משאבי זמן ותעצומות נפש בלתי נגמרים. עם זאת, מעבר לצרכים הללו ילדים עם מוגבלות זקוקים בכל מאודם להקשבה לדעות, למחשבות ולצורך להעשיר את עולמם הפנימי. נפשם של ילדים עם מוגבלות כלואה בגופם, אך כשמביטים באמת בעיניהם, אפשר לדעת הכול, כי הן מדברות, צוחקות, כואבות, מתרגשות ומביעות.
הקראת סיפורים הביאה ילדים עם צרכים מיוחדים לכדי תגובות מדהימות ומרגשות שמפתיעות אותי כל פעם מחדש וגורמות לי להתרגשות ופליאה. ילדים מביעים רגשות שמחה, מתרגשים עד דמעות וישנה גם ילדה אחת שלעולם לא אשכח שציירה אותיות על השולחן אל מול עיניי המשתאות, אותיות שהתחברו למילים שהתחברו למשפט: "רוצה ללמוד את ספר במדבר", היא פשוט ביקשה, וזה אומר הכול.
החלום שלי הוא שכאשר נביט על ילדים עם מוגבלות, באמת נוכל לראות אותם, את האישיות שטמונה בהם ולהתנתק לרגע מתחושות אשם וצער על מר גורלם. זו תהיה דחיפה משמעותית לנורמליזציה של הילדים, עוד צעד בתחושה שאנחנו כמו כולם, עוד צעד לשוויון.
