המוסף שלנו מוצש הפיק לאחרונה גיליון מרגש לרגל הגיעו ל־500 גיליונות. זה הזמן להיזכר שכחודש לפני הורתו ולידתו, באוקטובר 2010, הגיח לאוויר העולם אחיו הגדול והנשכח – מוסף התחקירים המשפטי 'צדק'. קברניטי העיתון אז, אורי אליצור ז"ל ויבדל"א שלמה בן־צבי, הבינו שמערכת המשפט היא אירוע הרבה יותר גדול ומשמעותי בחייה של המדינה, מהתשומות והמשאבים הדלים שעיתונות המחנה הלאומי השקיעה בה. שהאקטיביזם השיפוטי והייעוצי משפיעים על צביונה של ישראל לא פחות, ולפעמים הרבה יותר, מאשר המערכת הפוליטית. שאי אפשר לחולל שינוי ממשי עם טורי מחאה אקראיים של כותבים שמתעסקים בעוד אלף נושאים, ולא יודעים לספר את הסיפור לעומק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "על סף התעללות": בג"ץ ידון על זכויות אסירים בקורונה
– צפו: חוק חיסון חובה?
– בעקבות הקורונה: סטודנטים מהרווארד לוקחים הפסקה ומגיעים לישראל
לא רק המחנה הלאומי הזניח אז את עולם המשפט. גם התקשורת הכללית. כתבי המשפט נדחקו לסוף שרשרת המזון של המערכות והאולפנים. אי שם בין רווחה, תחבורה, בריאות ומזג האוויר. העורכים טלפנו אליהם בעיקר כשעל הפרק עמד משפט פלילי של בכיר שסרח. בשאר הזמן הם הנפיקו אייטמים אפרוריים כדוגמת "האונס בגן העיר" או "הרצח בברנוער".
המשימה הייתה גדולה וכבדה. שאלנו את עצמנו במה נרצה להתעמק ולהתמקצע, וגיבשנו רשימת נושאים: משפט חוקתי ומשפט מנהלי (שעומדים בבסיסם של כל הבג"צים); הפרקליטות ומוסד היועמ"ש; המנהל האזרחי וההתיישבות ביו"ש; הדין הבינלאומי והשלכותיו על מערכת המשפט החלה ביו"ש ועל דיני הלחימה של צה"ל; חשיבות הגיוון במינויים לבית המשפט העליון ולתפקידים בכירים בפרקליטות; מעמדו של המשפט העברי; בתי הדין הרבניים; מדיניות ההגירה והמסתננים; עולם ההֶקדשות והביזה שחוללו נאמנים מושחתים בנכסי צדקה ציבוריים; עבירות מין מושתקות, ועוד ועוד. ביקשנו לחקור לעומק את השפעות מערכת המשפט על סוגיות דת ומדינה, על תהליכי החקיקה בכנסת, ולמעשה – על כל תחום שבתשתיתו עומד דיון ערכי.
עמית מכלי תקשורת אחר שעימו התייעצתי בעניין הרשימה, הגיב בקרירות. לך חפש משרה במכון מחקר, הפטיר. מה הקשר בין כל זה לבין עיתון שאנשים שאינם משפטנים אמורים לקרוא אחרי שבוע עבודה מעייף? מה תעשה, תביא פרופסורים שיכתבו לך מאמרים אקדמיים? זה יחזיק שבועיים ואז יסגרו אותך.
זה לא קרה, ברוך השם. לכותבים שגייסתי אמרתי שכל פסק של בג"ץ מספר סיפור, והם ילמדו לספר אותו טוב יותר מהשופט שכתב אותו. עם הזמן, משהו בקשב הציבורי ובנושאי השיח התחיל להשתנות. חלק מהנושאים הפך מאז ללחם חוֹק של עיתונים אחרים, חלק נשאר ייחודי לנו. אולם גם כאשר דיברנו על מה שכולם מדברים, אופי הסיקור שלנו תמיד היה שונה: לצד המכניקה והפוליטיקה של האירועים, תמיד נשמר פוקוס על הרעיונות הנאבקים, על התֵמות המתחרות. האמנו שלא רק אנחנו צריכים ללמוד ולהכיר את ההיגיון והפעולה של המערכת לפני שאנחנו מחווים עליה דעה, גם הקוראים שלנו צריכים לעשות זאת.
די מהר נשאבנו לעולמות התחקיר העיתונאי וגילינו שהתחום מאתגר במיוחד. התחקיר על המשנה ליועמ"ש מייק בלאס, קודמה של דינה זילבר בתפקיד, הוביל לחרם לא רשמי של הפרקליטות על המוסף הצעיר – עוצר תדרוכים וראיונות, שנדרש זמן רב להתגבר עליו. תחקירים אחרים על גורמים רבי־עצמה הובילו לאיומים, הטרדות ואף תביעות.
למרות ההיקף הגדול של התחקירים והחשיפות, המוסף התקשה במכירת מודעות, ובצוק העיתים – כעבור חמש שנים – הוא נסגר. בעיניי, מטרתו העיקרית הושגה: הוא התגלה למפרע כמעין טיל הנושא לוויין – הטיל התפרק ונפל, אולם הלוויין על מצלמותיו המשוכללות התייצב במסלול סריקה קבוע סביב עולם המשפט. השיח הציבורי השתנה.
במהלך העשור קמו שורה של ארגוני חברה שלישית שעוסקים בצורה כזו או אחרת בעולם המשפט, והדומיננטי שבהם הוא פורום קהלת. קאדר הכותבים של 'צדק' פרשׂ כנפיים והשתלב בעמדות השפעה משמעותיות. כותבים רבים נוספים נחשפו לעולמות התוכן החדשים והמשיכו להעמיק בהם.
כבר שנים שיש לי רעיון ל"פסקת התגברות", ופעם הצעתי לאורי אליצור ז"ל שיתווך אותה לנתניהו. תשובתו הייתה: "הרעיון נפלא, אבל נתניהו לא רוצה לגעת במערכת המשפט"
ההצלחה המשמעותית ביותר של העיתון הייתה השינוי שחל במערכת הפוליטית. כשבנט ושקד הוצבו בראש מפלגת הבית היהודי ב־2013, עולם המשפט בקושי עניין אותם. אך השיח המשפטי האינטנסיבי שהוביל מקור ראשון פעל את פעולתו, וכעבור שנתיים, כשהוקמה ממשלה חדשה, בנט התנה את הצטרפותו לממשלת נתניהו במינויה של שקד לתפקיד שרת המשפטים. לצד מינויים חשובים בבית המשפט עליון, ארבע שנות שקד היו הפעם הראשונה שבה הפקידות הבכירה במערכת המשפט הישראלית התחילה לעכל ולהפנים מדיניות ציבורית חדשה מסוג שהיא לא הכירה ואולי גם לא רצתה להכיר.
כשנתניהו החל להתעניין
קריאת המציאות וגם החזון שלנו היו ברורים למדי: במצב הקיים נדרש תיקון עמוק. הלך הרוח השמאלני־חילוני שפשה בעולם המשפט הישראלי מחייב רענון עמוק של הערכים וגיוון של בעלי התפקידים. המהפכה החוקתית שיבשה לחלוטין את האיזון שבין "דמוקרטית" ל"יהודית", ונדרשת "תשובת משקל" עמוקה כדי להשיב אותו. כל זה דורש מהלך מעמיק משולש: מינויים של אנשים שליבם ומוחם מונחים במקום הנכון, תיקוני חקיקה יסודיים, וגיבוש שיח ערכי־מוסרי חדש, כדי שמערכת המשפט תתמוך במדיניות של מחנה הרוב הישראלי ותפסיק לתפקד כמאחז של המחנה החילוני־פרוגרסיבי. עם זאת, תמיד זכרנו ש"ציון במשפט תיפדה". שמדינה מתוקנת לא תיכון בלי מערכת משפט חזקה. שמדינה יהודית ודמוקרטית לא תשרוד בלי פרקליטות חזקה ובתי משפט מתפקדים. שהמטרה היא לעשות טיפול שורש במערכת, לא להשמיד אותה.
משהו באינטואיציה הזאת נחלש בשנים האחרונות. לצד הסיפוק מההישגים אי אפשר להתעלם מהידרדרות השיח הימני סביב מערכת המשפט: הפופוליזם החליף את השיח הערכי, ההתלהמות את התיקון, ההשתלחות את החתירה לטוב משותף.
לא קשה להניח את האצבע על מחולל הנזק המרכזי – משפט נתניהו. אנקדוטה: שנים רבות אני מסתובב עם רעיון לגרסה מסוימת של "פסקת התגברות" שלדעתי יש לה היתכנות פוליטית. פעם הצעתי לאורי אליצור ז"ל שיתווך אותה לנתניהו. התשובה שלו הממה אותי: "זה רעיון נפלא, אבל נתניהו לא רוצה לגעת במערכת המשפט. הוא מתייחס לשופטים כאל פוליטיקאים שיכולים לפגוע בו, לכן עדיף לא לעצבן אותם".
לאורך שנות שלטונו הארוכות, נתניהו לא קידם שום רפורמה משפטית משמעותית. הוא התעורר לעסוק במערכת המשפט רק בשנים האחרונות, סביב כתבי האישום שלו. עם סוללת דוברים קולניים, הוא מוביל שיח רעיל של דה־לגיטימציה מוחלטת למערכת. הטיעון המרכזי של הקבוצה הזאת היא שהדיפ־סטייט רודף את נתניהו. רוב השיח עוסק ב"הגנה מן הצדק", כלומר אפילו לא מנסה לטעון שנתניהו לא עשה את המעשים המיוחסים לו, אלא טוען שמנדלבליט מושחת ושהפרקליטות כולה מזוהמת. הבעיה היא שעם רמה כזו של טיעון קשה ללכת למכולת. הצרה היא שבין השיח הזה לבין רשימת הנושאים הערכית שמנינו לעיל, אין דבר וחצי דבר.
הנפגע הראשון הוא נתניהו, שבחר באסטרטגיית "תמות נפשי עם פלישתים". למשפט פלילי יש חוקיות פנימית, ומרגע שנאספו כל כך הרבה ראיות והוגש כתב אישום, הסיכוי שהמשפט יסתיים בזיכוי אינו גבוה. המערכת לא אוהבת שמטילים דופי ביושרתה, ומתקפות אד־הומינם רק מחזקות את הנחישות שלה להמשיך עד הסוף.
אבל הנפגע העיקרי הוא הימין. מערכת המשפט היא נושאת מטוסים ענקית, אי אפשר להשפיע על כיוון ההפלגה שלה בצעקות ויריקות. השיח הפופוליסטי המתלהם יוצר תחושה עמוקה של חוסר ענייניות וחוסר כנות, ואי אפשר להוביל שום תיקון באווירה כזו. מניין אני יודע? הראיה הטובה ביותר היא המציאות. אם מנתחים את פסקי הדין של בג"ץ, שלוש השנים האחרונות הן הרעות ביותר למחנה הימין מכל העשור האחרון. ככה לא בונים חומה.
לטורים וכתבות נוספות בגיליון "הימין עכשיו" לחצו כאן
המדגם נערך על ידי שלמה פילבר וצוריאל שרון באמצעות Direct Polls LTD עבור מקור ראשון, ב־30.11.2020 באמצעות מערכת דיגיטלית בשילוב פאנל, בקרב 1,099 משיבים בוגרים (בני 18 ומעלה) מכלל האוכלוסייה בישראל, מצביעי מפלגות הימין והימין־מרכז. טעות הדגימה הסטטיסטית 4.2% +/- בהסתברות של 95%.
