יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

אבישי בן ששון־גורדיס

עמית בתוכנית "דרך" של קרן ברל כצנלסון

אם ישראל תספח את שטחי סי, כל העולם יעניש אותה

הסיפוח הוא רעיון עוועים, כי כדי להאמין שהיומיום שלו עובד ברמה הכי בסיסית, צריך יותר אופטימיות מאשר להמשיך לצפות למזרח תיכון חדש

מכירת החיסול הפוליטית של סוף עידן נתניהו והתחושה שהכול מותר תחת טראמפ הפכו את שיח הסיפוח לנוכח בחיינו. בין שנתניהו מדבר עם האמריקנים על סיפוח או שהוא רק משתמש בהם כדי לבלום את שריו המשתוקקים להחיל ריבונות, ברור שבימין מנסים לנרמל את הסיפוח. אנחנו רגילים להזהיר מפני ההשלכות המדיניות והדמוגרפיות של מהלכים כאלה, אבל לפעמים כדי להתמודד באמת עם רעיונות אבסורדיים, הכי טוב פשוט לדמיין איך ייראה העולם אם ננסה לממש אותם.

אחת התשובות שנותנים בימין כששואלים אותם על הסכנה שמציב סיפוח לישראל היהודית והדמוקרטית היא שבינתיים הם רוצים לספח רק את שטחי C, שמכסים כ־60 אחוזים מהגדה, ובהם נמצאים ההתנחלויות והמאחזים. אבל כפי שאלוף־משנה במיל' שאול אריאלי הבהיר לאחרונה, בשטחי C חיים יותר מ־250 אלף פלסטינים. נוסף על כך, שטחי A ו־B שיישארו בידי הפלסטינים הם לא אזור רציף, אלא 169 יחידות נפרדות שצריך לקשר בכבישים ולאבטח. במקום 700 ק"מ של גדר הפרדה שיש כיום, נצטרך להגן על אלפי קילומטרים של גבול ישראלי ומובלעות קטנות וחסרות היגיון. התרגלנו כבר לרעיון של גושי התנחלויות, אבל מי שמדבר על שטחי C לא מנסה לספח לישראל גושים, הוא רוצה לאסוף מהרצפה גרגרים של קוטג'.

צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
בנייה במעלה אדומים. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בואו נניח שבכל זאת נלך על סיפוח שטחיC. הסיפוחיסטים מדמיינים שיוכלו פשוט לקלוט את האזרחים הללו בישראל, או כתושבים בעלי זכויות מוגבלות או כאזרחים שווי זכויות. אם יורשה לי, יש לי כמה שאלות: איך תגיבו אם העוינות ההדדית בין ישראלים לפלסטינים בשטחים לא תיעלם ביום שלמחרת האזרוח? האם תרצו שאזרחי ישראל הטריים הללו ייעצרו במאות ואלפים במעצר מנהלי? האם המשטרה – כי שום דמוקרט אמיתי לא ירצה שצה"ל יתמודד באופן יומיומי עם שיטור של אזרחים – תירה עליהם באש חיה? איזו מין מדינה זו תהיה, אם אלה יהיו היקפי הפעלת הכוח בתוכה? בקיצור, אתם, שטוענים שאי אפשר להיפרד מהפלסטינים, רוצים שנאמין שחיבוק דוב ומחיקת הזהות הלאומית שלהם הם שיעשו את העבודה?

אבל יודעים מה? בואו ניתן לדמיון להפליג ונחשוב שהפלסטינים בשטחי C יצטרפו בשלום. עכשיו תסבירו לנו איך תיראה מערכת הרווחה הישראלית, שכבר ככה מתקשה לעמוד בלחצים עליה, אם תיאלץ לקלוט עוד 250 אלף אישה ואיש משטח שמבחינה כלכלית נמצא בעולם השלישי. האם הביטוח הלאומי, שצפוי לפשוט רגל בעוד עשור וחצי, מסוגל להתמודד עם התוספת הזאת?

בימין יש מי שמנסים לענות על השאלה הזאת, אבל התשובה שלהם מבוססת על ההנחה שבתוך שנים ספורות ערביי השטחים יגיעו להישגים זהים לאלה של ערביי ישראל (בכל זאת, אלה ערבים ואלה ערבים, מה ההבדל?). אבל זה לא כל כך פשוט, כי הפלסטינים בשטחים לא גדלו במערכת חינוך של מדינת עולם ראשון. בגדה פשוט אין התשתיות החברתיות והכלכליות שדרושות להשתלבות מהירה כזו. וגם אם יתברר שנס כלכלי חברתי מאפשר קליטה חלקה, אתם באמת רוצים שנתחיל לדאוג לגביית קנסות חניה מ־300 אלף הפלסטינים הללו? אתם מדמיינים בכלל איך נראים המעברים שיאפשרו לאזרחי ישראל הללו לבקר את אדמותיהם, חבריהם ובני משפחותיהם ב־169 המובלעות האוטונומיות שיצרנו? הם הרי אזרחי ישראל. להם אי אפשר סתם להגיד "לא" כמו שאנחנו מרשים לעצמנו להגיד לפלסטינים כיום. ומה לגבי תכנון ובנייה? אם זה שטח ישראל, אלה לא יהיו רק ההתנחלויות שיתרחבו. אתם מוכנים לזה?

בקיצור, כשמתחילים לפרק את הבעיה לגורמיה מתברר שסיפוח הוא בעיה לא רק כי העולם יעניש את ישראל על המהלך, או כי הפלסטינים בשטחי A ו־B עלולים פשוט להרים ידיים ולדרוש גם הם להתאזרח. הסיפוח הוא רעיון עוועים, כי כדי להאמין שהיומיום שלו עובד ברמה הכי בסיסית, צריך יותר אופטימיות מאשר להמשיך לצפות למזרח תיכון חדש.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.