עם ציון יום השלושים לפטירתו של הרב לורד זקס ז"ל, זכות וחובה הן לזכור ולהזכיר את האדם שהיה; את קולו הייחודי ואת תרומתו לאנושות כולה, באמצעות מחויבותו הבלתי מתפשרת – לחבר זהות וערכים יהודיים, לקהילות יהודיות ברחבי התפוצות ולמדינת ישראל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הדילמה של המשותפת: מה לעשות עם רע"ם
– ההתנקשות בפחריזאדה: טהרן נצמדת לתיאוריית "השלט־רחק"
– צפו: שידור מיוחד לזכרו של הרב לורד יונתן זקס ז"ל
זכות וחובה גדולות הן להכיר מקרוב כל מנהיג גדול. זכות וחובה גדולות עוד יותר כאשר הוא מנהיג של ציפייה ואחריות, של חיוך וצניעות. נכונותו של הרב זקס להידבר עם כל אדם, על כל נושא, מחייבות את תלמידיו, עליהם אני נמנית, יותר מכל. הן מחייבות באופן אישי, מוחשי ומשמעותי – על מנת להעצים את קולו שנדם ולהבטיח את מורשתו, גם לדורות הבאים. לאחר שנים של היכרות אישית ומשפחתית, כשביקשתי 'עצה לחיים ב-13 מילים' עבור בני לרגל בר המצווה, שלח הרב זקס סרטון ברכה האומר הכל: "לעולם אל תפסיק לחלום חלומות, ולמצוא דרכים להפוך אותם למציאות. מזל טוב." כגדול בן דורנו, כתביו ימשיכו להדהד עוד שנים רבות, אך אנושיותו המפעימה, התייחסותו לכל אדם באשר הוא בגובה העיניים, היא החלל הגדול שנפער בחיי האישיים ובחיי כולנו, ולה אין כל תחליף.
קולו הצלול בוקע ומעניק תקוה, במציאות של קיצוניות, של הדהוד דעות הנשמעות מקצוות הקשת, ושל משבר קורונה עולמי-כלכלי-בריאותי-חברתי-נפשי, שחושף את כל שמבעבע מתחת לפני השטח ושממנו לא ניתן להתעלם עוד. קול שהתעלה מעל למפריד וחיבר במסרים אוניברסליים, שדגל באחדות ולא באחידות, שהכיר והנגיש את ה'כבוד שבשוני'. מסריו העקביים הדגישו את ההכרח ל'חידוש הברית' – על בסיס הכרה הדדית, המאפשרת הידברות, שבאמצעותה ניתן לייצר שלום. בהירותו המוסרית קראה לכל בני האדם באשר הם, לנהוג באחריות ולדרוש אחריותיות, בעולם שהתחייב לפני זמן לא רב ל'לעולם לא עוד', אל מול מציאות בלתי נסבלת, של 'שוב ושוב'.
כהוגה דעות מבריק שתירגם מחשבה לעשייה, ביקש הרב זקס את ליישם את רעיונותיו במשימת-על שהציב לכולנו – מנהיגים מכל סוג – תלמידים, הורים, מורים, מנהלים, ונבחרי ציבור. ציפייתו ודרישתו השווה, מכל אדם, בכל תפקיד – לאחריות אישית, מוסרית וקולקטיבית – נבעו ושיקפו את אמונתו במסוגלות של כל איש ואשה, שנבראו בצלם. נטוע עמוק בשורשי העבר, תובנותיו גישרו על פערים, הבדלים ושנים, וסללו את הדרך כלפי עתיד משותף. הנגשת התורה ושיעוריה, תוך הפיכתם לרלוונטיים לכל, ושזירת אומן של עבר, הווה ועתיד, אפשרו לכתביו להתעלות מעל הבדלי גיאוגרפיה, גזע או דת. בכך, הם ייצרו הזדמנויות אינספור 'לשיג ושיח', ביננו פנימה, עם אחינו ואחותינו בתפוצות ועם העולם כולו.
כתיבתו הנרחבת ומרחיבת הדעת מלווה אותי שנים רבות. היא עיצבה את תודעתי בכל הקשרי החיים, האישיים, האקדמיים והמקצועיים. לאורך שנות בגרותי, היא מלווה ומנחה את פעולותיי ומשימותיי, גם כשליחת ציבור. כך, הצעת חוק יסוד: מגילת העצמאות שהגשתי ממש עם כניסתי לכנסת, מהווה יישום עכשווי של ההכרח לחידוש הברית, בעיגונו של המסמך המכונן שעל יסודותיו וערכיו קמה וקיימת מדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית. מדינה אליה שב עם ילידי למולדתו ההיסטורית, אחרי אלפי שנות גירוש, רדיפה ותופת; המבטיחה שיוויון לכל אזרחיה ללא הבדלי דת, גזע ומין; המהווה וממשיכה להוות בית לעם היהודי; הנמנית על משפחת העמים, בחובות ובזכויות שוות. במעמד הכרזת העצמאות, אלפי שנים לאחר מעמד הר סיני, חודשה הברית. אל מול אתגרי הנס שהיא מדינת ישראל, דווקא בעת הזו, היא המענה שבכוחו לאחד ולחבר – בין כלל אזרחיה, עם אחיותנו ואחינו בתפוצות ואל מדינות העולם בעלות ערכים משותפים.
במילותיו שפורסמו מספר ימים לאחר פטירתו, כתב הרב לורד זקס: "מנהיגים רואים את היעד, מתחילים במסע, ומטפחים ממשיכים. די בכך כדי להטעין את חייהם באלמוות". מילים אלה מחייבות את כולנו, ואף את ועדת 'פרס בראשית', בתקוה שתובילם להחלטה להעניק למנהיג דור זה את הפרס, ובכך להבטיח את מורשתו ואת מימוש החזון, הייעוד והערכים שהוא מייצג. אין דרך ראויה יותר להבטיח את המשך המסע שהחל הרב זקס, מנהיג שראה את היעד. אין דרך משמעותית יותר להטעין את חייו באלמוות, עבורנו ועבור הדורות הבאים. יהי זכרו ברוך.
