מהם הכישורים הדרושים למי שימונה ליו"ר יד ושם? זאת אמורה להיות השאלה הקריטית ביותר סביב מועמדותו של תת־אלוף במיל' אפי איתם לתפקיד. אבל מתברר ששאלת כישוריו של איתם קשורה קשר אמיץ לפוליטיקה, והיא שורש המריבה רבת האמוציות בין תומכיו למתנגדיו משני צידי המתרס הפוליטי. הוויכוח הלוהט מתרחש לא רק בארץ אלא גם מעבר לים, בקהילות יהודיות ובקרב אנשי מקצוע יהודים ולא יהודים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: הדרך השלישית להעברת התקציב
– הדילמה של המשותפת: מה לעשות עם רע"ם
– ההתנקשות בפחריזאדה: טהרן נצמדת לתיאוריית "השלט־רחק"
עצם העובדה שאנשים רבים כל כך מרגישים צורך להשתתף במאמץ להשפיע על ההכרעה היא עדות למעמדו המיוחד של מוסד יד ושם, והכבוד הגדול שהוא הצליח לרכוש בקהילות בתפוצות, וכן בקרב ציבור כללי רחב ביותר מחוץ לישראל. יד ושם הוא המוסד החשוב ביותר בעולם בנושא הנצחת השואה ולקחיה, וזאת חייבת להיות נקודת הפתיחה לדיון על תפקידו של היו"ר הבא, שייקח את מקומו של אבנר שלו.
בנסיבות האלו, היו"ר החדש צריך להיות אדם שיצליח לשמור על ייחודו של הנרטיב היהודי של השואה מול גל של ניסיונות להדגיש את הממד האוניברסלי על חשבון האמת ההיסטורית. אך בה במידה הוא לא יכול להתעלם מהלקחים האוניברסליים הנובעים מרצח יהודי אירופה אך קשורים גם למקרים אחרים של רצח עם וטיהור אתני.
המצב הזה נוצר בעקבות התפתחויות דרמטיות בשלושת העשורים האחרונים בעניין, במחקר ובמודעות הציבורית לטרגדיות אחרות בעלות קווים מקבילים לשואה, דוגמת רואנדה, קמבודיה, בוסניה, דרפור ואחרים, שהניבו רגישות מוגברת לנושא זכויות אדם. לכן על היו"ר הנכנס להיות רגיש באמת לנושאים האלה, לצד מחויבות ללא תנאי לשימור ייחודה של השואה בהיסטוריה. כדי להצליח בשתי המשימות הוא חייב להיות בעל ידע רחב ומעמיק בתולדות השואה, ניסיון בנושאי הנצחה וחינוך וכישורים דיפלומטיים, כדי לשלב במינון הנכון את האוניברסלי עם הייחודי.
איתם אינו עומד בשלושת התבחינים הללו. עד היום לא עסק באופן מקצועי בשום נושא הקשור לשואה, והוא אינו מומחה לתולדותיה. יתרה מזו, אמירותיו על גירוש מרבית הפלסטינים מיהודה ושומרון ונציגי ערביי ישראל מהכנסת מעידים על חוסר רגישות חמורה ביותר לזכויות מיעוטים, ופוסלים אותו מלכהן כנציג הבכיר של יד ושם.
בעבר הרחוק, בימי שלטון מפא"י, ההשתייכות הפוליטית הייתה קובעת תמיד את זהותם של המינויים הבכירים בפוליטיקה ובמשק, וכמעט בכל מקרה הייתה עדיפות לקצינים בעלי דרגות גבוהות. לשמחתי, עברו הימים האלו ומינויים כאלה כבר אינם אוטומטיים. אבל לרעיון למנות את איתם יש ניחוח שמזכיר נשכחות. האם זהו ניסיון של ראש הממשלה לאותת לציבור הדתי־לאומי שהוא בכל זאת דואג להם, אפילו אם לא צירף את ימינה לקואליציה? אם כן, זהו שימוש פסול באחד מקודשי האומה – זיכרון השואה. זה יהיה מצער, אבל ראש הממשלה כבר פעל בצורה דומה כשבחר להתעלם מכך שפולין, ליטא, אוקראינה, קרואטיה, ומדינות מזרח אירופיות אחרות משכיחות באופן גורף את השתתפות בני עמם בפשעי השואה.
רוב תומכיו של איתם מציינים את הקריירה הצבאית שלו, את אות המופת שקיבל על שירותו בשדה הקרב, את מסירות הנפש שלו לצה"ל ואת נאמנותו למדינה. אך התכונות האלו אינן שייכות לוויכוח הנוכחי. אני מתרשם שרוב המוחים על ההתנגדות למינוי תומכים בו בעיקר כי אחת מהטענות המרכזיות נגדו היא חוסר הרגישות של איתם לנושא זכויות אדם, שהיא בעיניהם טענה של "שמאלנים". אבל האמת היא שדווקא בשאלת מינויו של היו"ר הבא של יד ושם הייתי מקווה שגם מי שימני בדעותיו הפוליטיות יבין שהטענה בנוגע לאי רגישות לזכויות אדם היא רבת חשיבות. כשעתיד יד ושם, מהמוסדות החשובים ביותר שקיימים במדינת ישראל, עומד על הפרק, עלינו לשכוח מפוליטיקה צרת אופק ולשקול את הדברים באופן ענייני.
כדי שיד ושם יצליח לשמר את מעמדו הייחודי בעולם וימשיך לשמש מגדלור במאבק הבינלאומי נגד האנטישמיות והגזענות, אדם מתאים יותר חייב לעמוד בראשו.
היסטוריון השואה ד"ר אפרים זורוף הוא מנהל מרכז שמעון ויזנטל בישראל
