בפיתוחו של כל משחק חשיבה חדש ישנו אלמנט אחד קריטי. מעבר לדרגת קושי, שוויון בין הצדדים ושאר המאפיינים הברורים, שאלה אחת מהותית מנחה את היוצרים: כמה קל יהיה "לפתור" את המשחק הזה? כלומר, כמה זמן יעבור עד שאדם ישחק מספיק ויחשב את כל הגורמים והאלמנטים השונים של המשחק, כדי לעלות על אסטרטגיה אחת שברור לכל שהיא עדיפה על כל האחרות ותוביל בדרך כלל לניצחון?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ארה"ב איימה בעיצומים על לבנון, אם לא תתפשר עם ישראל
– מהשב"כ ועד ראשי רשויות ערביות: למה איסמן הומלץ לפרקליט המדינה
– יד שמאל על ההגה: צריך להסתדר עם נתניהו
בשלב מסוים בחייו, כל אדם יגלה שאם הוא יסמן איקס במקום מסוים על לוח תשעת המרובעים, הוא תמיד ינצח או לכל הפחות יזכה בתיקו מול שחקן העיגול. אותו עקרון נכון גם במשחקים מורכבים הרבה יותר. דמקה, למשל, נפתרה בשנת 2007. אז מה יעשו היוצרים? הנבלים דוחפים אלמנט נוסף של מזל כדי להקשות על חישוב מדויק של אסטרטגיה נכונה או להפוך אותה לקשה מאוד לשכפול. הנאורים יותר יבנו מערכות מורכבות מאחורי חוקים פשוטים, כאלה שיצרו מתיחויות שונות – יתרונות וחסרונות – ששחקנים יצטרכו להתמודד איתן בכל שלב של המשחק. הם יטילו סייגים ונהלים מיוחדים שיהפכו כל פתרון לתיאורטי בלבד, בעזרת מחשב-על שמרומם מהתפיסה האנושית.
ובכן, קוראים יקרים, גם השיטה האלקטורלית הישראלית נפתרה. לא שמנו לב לזה ב-2009, התחלנו להיות מודעים ב-2015, אך בשנה וחצי האחרונות זה נהיה ברור: בתחילתה של כל מערכת בחירות בנימין נתניהו סימן איקס בפינה של הלוח, וכל השאר כבר היה בגדר פורמלי. ואם בהתחלה יריביו לא קלטו את השיטה והפסידו שוב ושוב, הרי שעכשיו הם עונים עם עיגול אחד גדול במרכז הלוח, ומבטיחים תיקו חסר תוחלת. הם לא יכולים להפסיד, הוא לא יכול לנצח, הלאה למשחק הבא.
היינו אמורים להבין את זה כבר אחרי סבב ב', אי שם בספטמבר 2019. כל הסימנים למשחק פתור היו קיימים: השחקנים ביצעו את אותם מהלכים, באותו סדר, והגיעו לאותן תוצאות. גם בבחירות סבב ג', אגב, זה היה נכון. ההבדל היחיד היה שמסיבות שאינן קשורות למשחק עצמו, בני גנץ החליט שלא לשחזר את צעדיו הקודמים ובעצם הפסיד בכוונה. אולם קשה להאמין שהוא, או מי שייצג את מחנה המרכז-שמאל-רק-לא-ביבי, יחזור על אותה טעות שוב.
בשלב הזה, ישנו סיכוי סביר שאתם חושבים לעצמכם "כן, אבל המצב כיום שונה, בנט מקבל 23 מנדטים בסקרים, הסיפור נגמר". כמה מילים לגבי זה: ראשית, אם אתם מאמינים לסקרים אחרי כל מה שראינו בשנים האחרונות, יש לי גשר בברוקלין למכור לכם. אבל נניח שאתם צודקים. נניח שבשעה עשר בלילה, בחירות 2021 מועד א', העמודה של בנט במדגמים באמת תנסוק ל-23 מנדטים – האם הוא לא יעמוד בפני אותה דילמה? הוא יראה את נתניהו עם כמה מנדטים בודדים יותר ממנו ויקלוט את מה שכל מי שעמד במצב הזה בהיסטוריה האנושית קלט: הלחץ כולו נמצא אצלי! אז למה שהוא לא ידרוש רוטציה (בתנאים טובים יותר מגנץ), ואת כל התיקים הטובים, ועוד דברים שנתניהו בחיים לא יוכל ולא ירצה לתת? ובחזרה ללוח נלכה.
האמת היא שגם אם איכשהו תוקם ממשלת ימין-ימין בבחירות הקרובות, התקופה האחרונה הוכיחה מבעד לכל ספק שהפוליטיקה שלנו שבורה. שיטת הבחירות הישנה, שהתאימה ל-600 אלף אזרחים הומוגניים, לא מתאימה כלל למדינה המפוארת, המתפתחת והרבגונית שלנו. הבחירות ריכוזיות מדי ומצומצמות מדי.
הרשימות הסגורות מוודאות את הישארותם של עסקנים וגורמים ושחקנים מזיקים. העובדה שהן ארציות ולא מקומיות מתמרצת התארגנות לפי שבטים פוליטיים ומעודדת את האזרח להצביע לפי שיקולים גרועים. והדרג הפוליטי הישראלי הבין מספיק טוב את כל זה כדי למקסם את הקיטוב בין הצדדים ולהגיע לנקודת שוויון שלא מאפשרת ניצחון או הפסד. יוכיח כל מי שנכנס למערכת בתקווה לשבור את התיקו ומצא את עצמו נבלע אל תוך צד כזה או אחר ונעלם (חוץ מליברמן שמסיבותיו שלו, הוציא את עצמו מהמשחק הקואליציוני).
כבר מזמן הגיעה השעה לשים סוף למשחק האינסופי של איקס-עיגול, אבל טוב מאוחר מלעולם לא. מדינות מפותחות הרבה פחות מישראל הגיעו הרבה יותר מהר למסקנה שכאשר השיטה האלקטורלית מעלה עשן, אין ברירה אלא לבדוק את המנוע. במקרה שלהן היה מדובר בשינויים משמעותיים של החוקה שיביאו לשבירת התיקו. במקרה שלנו, מדובר בראש ובראשונה בניסוח של מסמך כזה.
זה יהיה המהלך האחראי ביותר, היחיד שימנע עוד סבב של שיגעון. אני לא מצפה שנתניהו ייזום משהו כזה – האינטרסים שלו פשוט לא מתיישרים עם שינוי שיטת הממשל. אבל שותפיו לכנסת, אלה שנתקלים שוב ושוב בקיר הברזל שנבנה סביב לשכת ראש הממשלה, אלה שחוו את הכנסת מבחוץ בשנים האחרונות וראו את הצניחה המבחילה של אמון הציבור בה, חייבים להתעשת. ועידה חוקתית, או לכל הפחות חקיקה נרחבת לשינוי המערכת הפוליטית, תציל את מדינת ישראל. צעידה עיוורת לעוד סבב בחירות אולי לא תוביל לאסון מידי, אבל היא תעמיק את המשבר העצום שאנחנו שקועים בו הרבה יותר מדי זמן.
מעבירים את הלפיד
אני קצת מרחם על יאיר לפיד. כבר ארבע מערכות בחירות שהאדם הזה עושה כל שביכולתו לנצח את נתניהו. ארבע פעמים הוא הוכיח את הפופולריות שלו בסקרים. שלוש הזדמנויות היו לו להוכיח את נכונותו להתפשר לטובת הקמת אלטרנטיבה אמיתית במרכז-שמאל. פעם אחר פעם, הבן אדם מראה שיש לו את מה שצריך – אם לא לנצח את הליכוד, לפחות להעמיד מולו גוש מאיים של מנדטים שיכפה עליו להזיע קצת. ובכל פעם, כמו שעון, באות הדמויות הלעוסות משמאל וכאילו הוא אפילו לא בחדר, תוהות מי צריך להוביל את המחנה ולהביס את נתניהו הפעם.
יאיר לפיד הוא ההפרכה האולטימטיבית של תיאוריות סוציולוגיות שמנסות ליצור דיכוטומיה מבוססת גזע במדינת ישראל. יו"ר האופוזיציה הוא הדבר הכי רחוק ממזרחי שקיים עלי אדמות. הוא ישראל הראשונה פר-אקסלנס. הבן אדם מדמם תל-אביב, אשכנזיות ואליטיזם. אם "ישראל הראשונה" היה מונח שמתקרב להיות קוהרנטי מספיק כדי להיכנס למילון, תמונתו של יאיר לפיד הייתה מתנוססת תחתיו.
אבל שלח בוגד בו, יעלון עוזב אותו, ואותה "הגמוניה" שמאלנית מעדיפה גנרלים עם כריזמה של כדור פלאפל מטוגן מדי על פניו. אז תנחומיי, יאיר, אתה חלק מישראל השנייה. מי יודע, אולי יציעו לך תוכנית בגלי ישראל.
