לא פחות מ־15 עתירות הוגשו נגד חוק יסוד הלאום. עשרות עותרים ביקשו מהשופטים לבטל את החוק או חלקים ממנו, והרכב מכובד של תשעה שופטים נקבע לדיון בשלל העתירות. הם נערכים לקיים דיון מקיף עליו, אבל הם גם צפויים לעמוד, אולי בפעם הראשונה, בפני משוכה לא פשוטה. לראשונה זה זמן רב מתייצבת הכנסת מול בית המשפט העליון באמירה פשוטה וברורה: אין לך סמכות לדון בעתירות נגד חוקי יסוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: סימנים לבואה של מערכת בחירות: כמיהה בלתי מוסברת לפלאפלים
– יוצאים לדרך: הממשלה תשקיע 400 מיליון ש"ח בתחבורה ביו"ש
– מהשב"כ ועד ראשי רשויות ערביות: למה איסמן הומלץ לפרקליט המדינה
"בהתאם למשפט החוקתי הישראלי, אין לבית המשפט הנכבד מקור סמכות להפעלת ביקורת שיפוטית חוקתית מהותית על חוקי יסוד בכלל, ועל חוק יסוד הלאום בפרט", נאמר בתגובת הכנסת לבג"ץ. הכנסת אף נמנעת בתגובה מלהגן על חוק הלאום לגופו ולטעון שאינו פוגע בשום זכות יסוד, הגם שהיא קובעת שכך הם פני הדברים. זאת משום שלטענתה אין בכלל מקום לדיון לגופו של החוק בפני שופטי בג"ץ.
לכאורה הדברים פשוטים. גם אם חוקי היסוד הם מעין חוקה זוטא המאפשרת לפסול חקיקה של הכנסת, מהיכן מגיעה הסמכות לפסול את חוקי היסוד עצמם או חלקים מהם? אלא שבאווירה הנוכחית בבית המשפט העליון הצגת עמדה כזו בפני השופטים אינה פשוטה כלל. בעבר, באמרות אגב בפסקי דין, השתעשעו כמה משופטי העליון ביישום הרעיון של "תיקון חוקתי שאיננו חוקתי". הרעיון קנה לו שביתה בכמה מדינות בעלות חוקה יציבה וחקוקה עלי ספר: לא כל תיקון לחוקה, גם אם נעשה על פי הכללים הפורמליים הקבועים בה, הוא "חוקתי". על פי הגישה הזאת, יש בחוקה עקרונות יסוד שאין לפגוע בהם גם כשמתקנים אותה, ואם תיקון לחוקה פוגע בהם – דינו להתבטל.
יישום הרעיון הזה במדינת ישראל חסר כל היגיון, מפני שלכל הדעות אין לה חוקה שלמה. בעצם, אין לה חוקה כלל. כל שיש לה הם חוקי יסוד, שעל פי "פשרת הררי" הם פרקים מחוקתה העתידית של מדינת ישראל. בית המשפט העליון הוא שהעניק להם מעמד חוקתי לפני כחצי יובל. ברור אם כן שלישראל עדיין אין חוקה, לכל היותר יש לה חוקה ההולכת ונכתבת לאורך השנים על ידי הכנסת. ממילא חוק הלאום אינו "תיקון חוקתי" אלא עוד שלב בתהליך הנמשך של כתיבת החוקה.
נכונות הכנסת להתייצב מול בג"ץ ולהציב גבולות ברורים לאימפריאליזם השיפוטי, כפי שקרה השבוע כמעט בהיחבא, היא צעד חשוב בכיוון הנכון
את התגובה התקיפה של הכנסת הגישה לבג"ץ עו"ד אביטל סומפולינסקי, הממונה על ייצוג הכנסת בערכאות. אולם חדי העין יבחינו מן הסתם בהשפעת יו"ר הכנסת יריב לוין על מידת הנחרצות שלה. נכונות הכנסת להתייצב מול בג"ץ ולהציב גבולות ברורים לאימפריאליזם השיפוטי, גם בסוגיה פשוטה יחסית כמו זו, היא צעד חשוב בכיוון הנכון, אך רק צעד ראשון בדרך ארוכה.
