חקיקת פיזור הכנסת טרם הושלמה, וממילא גם תאריך לבחירות לכנסת ה־24 טרם נקבע, אך אף על פי כן לא צריך להיות נביא כדי לצפות כיצד תגיע הציונות הדתית לבחירות: פצועה, חבולה ומרוטה. פסק הזמן שהעניקה המערכת הפוליטית לציונות הדתית בחצי השנה שחלפה מאז הקמת הממשלה לא נוצל לחשבון נפש של ממש. הן בבית היהודי הן באיחוד הלאומי, שני רסיסי המפלגות המתיימרים לייצג פוליטית את הציונות הדתית, ממשיכים להפטיר כדאשתקד. כל מפלגה ונציגיה, מוסדותיה ופעיליה המשוכנעים בכוחם הגדול, כאילו לא למדו דבר בשלוש מערכות הבחירות הרצופות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "מי זה?" האנוסים החרדים מאחורי המסכה
– אדוה דדון מסכמת שנתיים כאויבת הנוכלים על המרקע
– למצוא הומור בסיטואציה האיומה של השכול
אירועי החודשים הקרובים צפויים במידה כמעט מכאיבה: התקוטטות בלתי פוסקת עד לדקה האחרונה בין רסיסי מפלגות המגזר על מקומם ברשימה המאוחדת שתכונה "ימינה", אלא אם תזכה בשם אחר. כל אחת מהמפלגות תמרוט את נוצות רעותה, ושתיהן יחדיו ימרטו את נוצותיהם של בנט ושקד מהימין החדש, כאילו לא היינו בסרט העגום הזה כבר שלוש פעמים.
המצב הנוכחי מתסכל עוד יותר כאשר נזכרים שהצעדים הנדרשים ידועים לכל הצדדים כבר כשבע שנים. עוד בהסכם בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי ערב בחירות 2013 נכלל סעיף הצהרת כוונות על איחוד מלא בין שתי המפלגות. סעיפים דומים נכללו בהסכם שנחתם לקראת בחירות 2015 וגם בהסכם בין הרב פרץ לבצלאל סמוטריץ' לקראת הקמת איחוד מפלגות הימין בראשית 2019. אך דבר לא נעשה. אפילו כאשר התנהלו מגעים ראשוניים לאיחוד מלא, כל מפלגה התבצרה בנכסיה המדומים כאילו יש לה זכות קיום נפרדת.
כעת, לאחר שבוזבזה חצי שנה, אין טעם לחכות לפיזור הכנסת בפועל. צריך להתחיל להיערך לבאות מתוך גדלות נפש של כל הצדדים מחד גיסא, והבנה של כוחם האמיתי מאידך גיסא. הבוחרים לא יסלחו למי שיכשיל זאת.
