שאלה: האם במניין שמתקיים באופן קבוע ברחוב בתקופת הקורונה ניתן להדליק נרות בברכה בין מנחה לערבית, כאשר הדבר מתאפשר מבחינה טכנית? האם יש הבדל בין מניין שיש לו מקום תפילה מסודר, כגון סככה וכדומה, למקום פתוח לגמרי?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
קווים לדמותו של הרב נריה, מייסד הישיבות בציונות הדתית
חמש שעות, 61 מינויים: הוועדה לבחירת שופטים התכנסה
אם יעקב אבינו היה שופט את יונתן היילו
תשובה: בגמרא לא הוזכרה הדלקת נרות בבית הכנסת, וכן גם לא בדברי הרי"ף או הרמב"ם. עם זאת, ראשונים רבים ציינו את המנהג להדליק בבית הכנסת בברכה כמנהג מקובל, וכך נפסק להלכה בשולחן ואף אנחנו נוהגים למעשה להדליק ולברך בבית הכנסת. הטעם המרכזי לכך לפי המובא בראשונים להדלקה זו הוא משום פרסומי ניסא. הסבר נוסף, המהווה מעין הרחבה להסבר הראשון, הוא שחכמים רצו לדמות הדלקה זו לנס שהתרחש בבית המקדש ובאופן זה לפרסם את הנס.
בכדי להכריע בשאלה אם להדליק במנייני רחוב, עלינו לבחון אם בהדלקה זו מתקיימים הטעמים השונים. באופן פשוט, אם ההדלקה נועדה לדמות את הדלקת המנורה במקדש הרי שהדלקה זו אפשרית רק בבית הכנסת. לעומת זאת, אם המטרה היא להוציא ידי חובה את מי שאינו מדליק, מסתבר שיש צורך במבנה ואולי אף בזיקה אל המבנה, אולם ייתכן שאפשר לצאת ידי חובה באופן זה. אבל אם ההדלקה נועדה בעיקר לשם פרסומי ניסא, ייתכן שגם במניין קבוע ניתן להדליק.
מקרה דומה שבו מתקיים רק הטעם של פרסומי ניסא הוא הדלקה באירועים ציבוריים, וגם בכך נחלקו הפוסקים האם ניתן להדליק שם מדין פרסומי ניסא או שמא רק בבית הכנסת ניתן להדליק, בדומה למנורת המקדש, אך אם זאת, יש מקום להקל כשמתפללים שם ערבית.
האם ניתן לדמות בין המקרים? מחד, ייתכן שכיוון שמדובר בהתכנסות קבועה במקום מסוים המיועד לרבים, ובפרט אם יש סככה וכדומה שתחתיה מתפללים, ניתן יהיה להדליק באותו מקום. באופן זה ייתכן שיש אפילו יתרון למציאות הקורונה, כיוון שהמתפללים מתכנסים במקום זה במשך הרבה יותר משלושים יום, ויש בכך קביעות. יתרון נוסף הוא שלדעת הרב סולובייצ'יק הדלקה בבית הכנסת אפשרית משום שהציבור שמתאסף להתפלל מוגדר "ציבור", והגדרה זו קיימת בין מנחה לערבית. זאת בניגוד לאנשים שהתכנסו לשם אירוע כלשהו, שאינם מוגדרים "ציבור" כי אין תפילה שמצרפת אותם ליחידה אחת.
מאידך, יש חיסרון במנייני הרחוב. גם הפוסקים שהתירו להדליק בברכה באירועים ציבוריים הסתמכו על כך שמן הסתם בכל אירוע ציבורי גדול יש לפחות אדם אחד שלא ידליק בעצמו, ושההדלקה נעשית בתוך מבנה. טעמים אלו לא שייכים במנייני רחוב, שבהם מן הסתם כל המשתתפים במניין ידליקו נרות בעצמם בביתם (ועובר ושב שרק רואה את הנרות, בוודאי לא יוצא בהם ידי חובה), וההדלקה נעשית בשטח פתוח. בנוסף, מבחינה טכנית פעמים רבות הדלקה במנייני רחוב דורשת התארגנות נוספת.
לכן, למעשה נראה שיש לנהוג באופן הבא: אם המניין מתקיים בפתח בניין, רצוי שאחד מדיירי הבניין ידליק בברכה בפתח הבניין את הנרות שלו, גם אם בדרך כלל הוא לא נוהג כך אלא מדליק בחלון או בפתח הבית. אם אין בניין סמוך, אבל המניין מתקיים במקום קבוע ומסודר תחת סככה, ויש אנשים שנשארים במקום בין מנחה לערבית ומעט אחרי ערבית, יש מקום להדליק בברכה. אם המניין מתקיים בשטח פתוח לחלוטין, לא ידליקו בו נרות.
הכותב הוא ראש בתי המדרש במרכז האקדמי לב ויו"ר סולמות
