"לנו יהיו דרושים אנשים מוכנים 'לכל', לכל מה שתדרוש ארץ-ישראל… אנחנו צריכים להקים דור שלא יהיו לו לא אינטרסים ולא הרגלים. מטיל ברזל… מתכת, שאפשר לחשל ממנה כל מה שיש צורך בו בשביל המכונה הלאומית. חסר גלגל? – אני הגלגל… קחו אותי… בבקשה, אני עושה את הכול… אני האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יותר מנכ"ליות? זה יתחיל רק מלמטה
– שלושה אירועים, עשרות נדבקים: כך הפכה עפולה לאדומה
– מהפכות כמו אש בשדה קוצים: עשור לאביב הערבי
זהו האידיאל שהציג יוסף טרומפלדור לזאב ז'בוטינסקי בעת שעמלו על ייסוד הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. כאשר משווים לזה את שיח הזכויות שפשה במדינה ומכלה כל חלקה, טובה מתקבלת תמונה עגומה. הדברים נכתבים על רקע הדרישה של נשים צעירות לפתוח בפניהן את היחידות בצה"ל, והפולמוס שהתפתח בעניין גם באתר זה.
אולי היה צריך לכתוב שהתביעה היא "לשרת" בכל היחידות, אך דברי טרומפלדור מעוררים את הספק האם המילה "שירות" אכן שייכת לתופעה הזו, שנובעת בן השאר מהשאיפה להגשמה עצמית. מאווייהן של אותן נשים עלולים לשנות סדרי בראשית בצה"ל עד כדי עדכון ייעודו ותכליתו – מהגנה על מדינת ישראל על ידי ניצחון אויביה, לנשיאת דגל השוויון.
אם בג"ץ לא ידחה את התביעות שהגישו הנשים שביקשו להתקבל לסיירות, המדינה עלולה להימצא בפני סכנה כתוצאה משידוד המערכות שצה"ל יאלץ לעבור. אני בספק אם המשך קיום המדינה עומד לנגד עיני הארגונים שמגבים את הבחורות התמימות והאידיאליסטיות. בכל אופן, אני מניח שלצעירות הללו אין מושג שהן חיילות על לוח השחמט במאבק שבין המדינה לאותם ארגונים.
ניתן ללמוד על גישת הארגונים האלו לרעיון הציוני מדבריה של ד"ר אורית קמיר, ממובילות הדרישה לשירות קרבי לנשים, בספרו של אל"מ רז שגיא "נלחמות בצה"ל": "הצבאיות הקרבית והמיליטריזם הישראלי הם בבת עינה של הדרת הכבוד הציונית הישראלית בת זמננו. גישה פמיניסטית… יכלה להוביל למאבק על המעטת חשיבותו של הצבא בהוויה הישראלית ו/או על שינוי צביונו הגברי כל כך".
ראוי שגם הכותבים מהמחנה הלאומי, המצדדים בשאיפת הנשים הצעירות להגשים את עצמן על חשבון ביטחון המדינה, יחשבו מסלול מחדש וישקלו את ההשלכות שעלולות להיות על הבחורות. כפי שכתב לדוגמה סוכן המוסד מייקל רוס, שהיה חייל בהנדסה קרבית בספרו "המתנדב": "ההכרח לשאת משאות כבדים כל כך הוא סיבה נוספת לכך שנשים אינן משרתות ביחידות הלוחמות".
באשר להגשמה עצמית, שתפסה למרבה הצער את מקומה של השליחות למען המדינה, ניתן אולי למצוא לה מקום בגישה שהציג יגאל אלון, בספרו "מסך של חול": "תפקיד צבאי שיכול להיות מבוצע על ידי אישה… לא יבוצע בשום פנים על-ידי חייל בעל כושר קרבי… אם ייקבע הכלל, כי אישה רשאית (וחייבת) למלא כל עבודה ותפקיד צבאי פרט לאותם העלולים לפגוע בבריאותה ובכושר אימהותה לעתיד, יכול תוכל לעמוד בכמה וכמה תפקידים חיוניים, שבלעדיהם אין לקיים מלחמה ולנצח בה".
הדאגה של אלון לבריאות האישה, המתווספת לחשיבות הרבה שראה בן גוריון באימהות – ייעודה הראשי של האישה כחלק מהדאגה לעתיד האומה, יכולה להסביר את החתירה לפתיחת השירות הקרבי לנשים. זהו צעד שמקדם שתי מטרות בו זמנית, החלשת צה"ל ופגיעה בעתיד האומה.
לארגונים אלה כנראה גם אין בעיה שלשליחות שלהם בחזית יהיו בעיות בריאותיות או שאימהותן תיפגע. האדישות הזו לעתידן של הנשים הצעירות, מעלה תהייה האם ראשי הארגונים הללו שולחים גם את בנותיהן לחזית או שמא חסים הם על בבת עינם ומסדרים להן איזה ג'וב ב-8200.
