בדרך לעבודה, קצת לפני הרמזורים של מישור אדומים, עברתי שוב על פני ח'אן אל־אחמר. מוזר איך הכפר שפעם נהגנו לקרוא לו "הבדואים מלמטה" הפך לסמל המאבק על השליטה בשטחי יו"ש. אין ח"כ מהימין שלא דיבר עליו. אין דיון על ההתיישבות שחף ממנו, ובמידה רבה של צדק. רבים מזהים אותו כתקדים שעלול להכשיר התיישבויות בלתי חוקיות נוספות בחסות האיחוד האירופי והרשות הפלסטינית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המדינה הוקמה גם בזכות נשים עקשניות
– רודפת צדק: כך הפכה אדוה דדון לאימת הנוכלים
– מהפכות כמו אש בשדה קוצים: עשור לאביב הערבי
אבל במרחק שני קילומטרים משם נמצאת היאחזות שהרבה יותר מטרידה את תושבי האזור שלנו כרגע. היא עוד לא קמה, אבל נמצאת בשלבי תכנון מתקדמים. היא לא תפגע ברצף הטריטוריאלי, אבל תשפיע על חייהם של עשרות אלפי תושבים. הממונים על הקמתה מכנים אותה "מתקן להשבת אנרגיה מפסולת", אנחנו מכנים אותה פשוט "המשרפה".
האמת שהייתה התלבטות על השם. יש לו קונוטציות מתקופות אפלות והוא מתקשר לזיהוי תהליכים, אבל לפעמים כשאין ברירה חייבים לזעזע. כי המשרפה, בניגוד לח'אן אל־אחמר, הולכת להתפרשׂ על פני שטח של כ־900 דונם. מדי יום יגיעו אליה מאות משאיות פסולת מירושלים, מודיעין ובית־שמש, והפסולת תעבור בה תהליכי פירוק ושריפה. כל זה הולך לקרות במרחק של קילומטר וחצי מקריית חינוך שבה לומדים אלפי ילדים, אזור מגורים, מרכז עסקים, שמורות טבע ותיירות מדבר. גזים רעילים ועשן הולכים להפוך לשגרת חייהם של עשרות אלפי תושבים במעלה־אדומים והסביבה, ואיתם החשש הכבד לעלייה משמעותית בתחלואת סרטן ומחלות נוספות.
יש מי שיגיד שמדובר במאבק נימב"י (Not In My Back Yard), וזה יכול היה להיות נכון, אלמלא היו צפות שאלות בנוגע להחלטה להקים משרפה בסדר גודל כזה דווקא באזור גוש אדומים. למשל, שזה לא הייעוד המקורי של הקרקע, שתוכננה לשמש לצורכי תיירות ובהמשך לצורכי הקמת מטמנה, ואיכשהו מצאה את עצמה מוסבת להקמת משרפה; או העובדה שהמשרפה תטפל בעיקר בזבל של ערים אחרות שפחות התאים להן להקים מתקן כזה בשטחן. אז של מי הנימב"י פה בעצם?
תוכניות אחרות להקמת משרפות ברחבי הארץ הוקפאו על ידי השרה גמליאל בגלל התנגדות נחרצת של ראשי הרשויות, מלבד זו שמיועדת לחצר האחורית שבה לא חל החוק במדינת ישראל – שטחי יהודה ושומרון. לאט ובהדרגה, ובלי הרבה התנגדות, עומד אחד האזורים היפים ביותר במדבר יהודה להפוך לפח האשפה של מדינת ישראל. המערב הפרוע של הזבל, אם תרצו.
למי פחות חשוב להתנגד? לעיריית מעלה־אדומים, שעומדת ליהנות מכספי הארנונה ולגזור קופון נאה, וקצת פחות חסה על בריאות תושביה. במשרד להגנת הסביבה מתחייבים כמובן שהכול ינוהל לפי התקן, תוך שמירה על תנאי בקרה הולמים, אבל מי בעצם יאכוף אותם? די להסתכל במכרז המקדים שפרסם תקנים שהיו מקובלים לפני 15 שנה, או על האופן שבו מטופלות כאן עבירות בנייה או בעיות תעבורה, כדי לשער מה יהיה ערכה של האכיפה הזאת.
כבר כמעט שנה שתושבי האזור מנסים לעורר פוליטיקאים מהימין למאבק הזה. חלקם הגיעו לבקר כאן, הבטיחו הבטחות, אבל מעט מאוד נעשה. בכל זאת, זה לא ח'אן אל־אחמר או עמונה. אף נער גבעות לא יבוא לחסום בגופו מאבק על משרפת פסולת.
לשם הגילוי הנאות: אני גרה ביישוב אלון, אחד מהמקומות הראשונים שייפגעו ממנה. יותר משאני מפחדת מח'אן אל־אחמר או מפיגועים על רקע לאומני, אני חוששת לחיי הילדים שלנו בעוד עשור או שניים. עיתונאי ימין מצייצים את עצמם לדעת על פינויי מאחזים ועל מובילים שלא מוכנים לעבור מחסום, אבל מעטים מהם נותנים דעתם לקטסטרופה הסביבתית והבריאותית שעומדת לקום פה ממש מתחת לאף ובתוך הריאות.
נכון לעכשיו יש שני שרים בממשלת הימין שביכולתם לעצור את הזוועה הזאת – השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל ושר האוצר ישראל כץ. נשאר רק לתהות איפה נמצא הליכוד כשצריך להגן על חייהם של תושבי ההתיישבות ולא רק על הבתים עצמם.
לו רק היינו מתייחסים למשאבי הטבע של ההתיישבות כמו שאנחנו מתייחסים לבתים שבה, לו רק היינו מבינים שכאשר אנחנו מוותרים עליהם אנחנו בעצם מוותרים על פיסה ענקית ממדינת ישראל – אולי הדברים היו נראים אחרת. אבל זו רק משרפה, וזו רק הבריאות של ילדי יו"ש שעומדת על הפרק. לא משהו שיוצאים עליו להפגנות.
תגובת איגוד ערים לאיכות הסביבה יהודה: "השבת אנרגיה מפסולת באמצעות מתקנים תרמיים היא הטכנולוגיה המובילה כיום בעולם. ההחלטה על הקמת המתקן התקבלה בממשלה והוא יפעל בטכנולוגיה המיטבית, לרבות עמידה בתקנים המחמירים ביותר, על פי הנחיות האיחוד האירופי שאומצו על ידי המשרד להגנת הסביבה בישראל: מיקום המתקן יהיה רחוק פי חמישה ויותר מהמרחק המקובל באירופה ואנו סבורים כי אין בסיס לחשש של תושבי האזור ממפגעי זיהום אוויר ואחרים. מיותר לציין שכל הפעולות נעשות וימשיכו להיעשות במקצועיות ובשקיפות תוך שיתוף הציבור".
