אומרים שיש כאלה שדבק בהם החיידק הפוליטי, אבל במשכן הכנסת השבוע הסתובבו דווקא חיידקים מסוג אחר. ראשון היה השר יריב לוין, שפעל יחד עם שרת המשפטים איילת שקד למצוא מתווה מוסכם ש"יוריד את כולם מהעצים" ברוח מטבע הלשון שנשחקה השבוע עוד קצת, ואולי המאמץ והדיבורים הרבים עם השותפות הקואליציוניות גרמו לו דלקת גרון.
אחריו הגיע תורו של יו"ר הקואליציה דודי אמסלם שביום שלישי, עם סיום המשבר, איבד את קולו וישב במליאה עם מטפחת לפיו והשתעל. ברביעי בצהריים, כמה שעות לאחר שנתניהו הודה מעל הדוכן לשר לוין ש"קם ממיטת חוליו ועשה עבודה נפלאה לפתרון המשבר", יצאה מהלשכה ההודעה הבאה: "ראש הממשלה בנימין נתניהו לא חש בטוב הבוקר, רופאו ד"ר ברקוביץ' בדק את רה"מ וקבע כי מדובר בדלקת גרון וחום. ד"ר ברקוביץ' הנחה את רה"מ לנוח בביתו ולקבל טיפול תרופתי, ויקיים פגישות חיוניות במעון רה"מ". אז כשבכירי הקואליציה בגימ"לים, הנה דיאגנוזה קלה לסיכום המשבר הפוליטי החולף, על מנצחיו ומפסידיו.
אחרי ההיסטריה הרבה שחולל חוק חוק הגיוס בקרב ראשי המפלגות בקואליציה ובאופוזיציה, היה מפתיע להיווכח שהוא עבר לבסוף בקול ענות חלושה בקריאה טרומית, ביום שלישי השבוע. כמה רגעים לפני, המערכת הפוליטית עוד געשה. "גם חברי כנסת מכולנו צפויים להתנגד לחוק", הכריזו הכותרות. "אם נתניהו יפטר את לנדבר, ישראל ביתנו תפרוש", איימו מצד אחד. "החרדים לא יתמכו בתקציב", הזהירו מצד שני. והנה, בשעה שמונה בערב עלה לדוכן הכנסת ראש הממשלה נתניהו, עם חיוך נסוך על פניו ובפיו מסר לאופוזיציה: "זה היה מפחיד, אה? חזר לכם הצבע ללחיים. חסכתי לכם מפח נפש גדול, כי לו היו בחירות, אני הייתי חוזר לעמוד כאן ואתם הייתם חוזרים לפרשן אותי משם".
בכירים במערכת הפוליטית טענו לאורך השבוע כי נתניהו רצה בחירות. הם לא טעו. אך אז מקורביו של ראש הממשלה, שניסו לשכנעו לבלום את המשבר המידרדר, הבהירו לו שפרק זמן של שלושה חודשים עד הבחירות הוא ארוך מכדי להישען על הסקרים המחמיאים כעת. ברגע האחרון הוא לחץ על הבלמים. פעם נוספת הוכיח נתניהו שידו על השאלטר – ברצותו יהיו בחירות, וברצותו שב השלום ולא יעזור בית דין.
לא דוחקים את הקץ
את מסמך ההבנות שגובש לבסוף בעניין הגיוס היה אפשר לנסח גם לפני חודש, כאשר המשבר פרץ עם הכרזתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן על הקמת ועדה במשרדו שתכין את חוק הגיוס, ללא מעורבות הנציגים החרדים כמו בוועדות הקודמות. גם שבוע אחרי, כאשר סגן שר הבריאות יעקב ליצמן איים בהוראת רבו האדמו"ר מגור, "או חוק גיוס או אין תקציב", אפשר היה ליישר את ההדורים. בכל הזמן הזה לקח נתניהו צעד אחורה וראה את הנערים משחקים לפניו: את החרדים מאיימים, את ליברמן משחרר הצהרות לעיתונות, את כחלון שמודיע כי "עם ישראל יישב לליל הסדר עם תקציב או בלי שר אוצר", ואת בנט מתרוצץ ומנסה לעצור את הסחף. צפה ושתק.
שתק גם יו"ר כולנו, משה כחלון, שהיה היחיד שלא נקלע לעין הסערה הנוכחית (למעט אותה התבטאות על התקציב וליל הסדר). הוא לא התראיין, לא תדרך ובעיקר עבד בלהשאיר את עצמו מחוץ לקלחת. המטרה שלו הייתה להעביר תקציב, והוא עמד בה. בדרך, חברי הכנסת 'העצמאיים' שלו – רועי פולקמן, רחל עזריה ומירב בן־ארי – אפילו תמכו בחוק הגיוס חרף רצונם, אף שכחלון לא תכנן לעשות שוב את העבודה השחורה של ליברמן. הישרדות פוליטית מעל הכול.
רק בצהרי יום שלישי נזעק נתניהו לפתור את המשבר, והוציא תחת ידיו את מסמך ההבנות הבא: הצעת חוק הגיוס של החרדים תאוחד עם זו של משרד הביטחון, לא יובאו עוד לכנסת הצעות חוק בנושאי דת ומדינה, חוק הלאום יעבור סוף־סוף בקריאה ראשונה, והגרנד פינאלה – "ממשלה יציבה היא צורך לאומי. כל ראשי המפלגות מתחייבים לפעול במשותף כדי שהממשלה תמשיך לפעול לאורך זמן".
כך השיג נתניהו שתי מטרות: האחת – שליטה בסדר היום. אין עוד הצעות בנושאי דת ומדינה, שלא רק מפלגות את הקואליציה בראשותו אלא בעיקר גורמות לו נזקים אלקטורליים מבית, כפי שהעידו הסקרים הפנימיים שערכו בליכוד אחרי חוק המרכולים. המטרה השנייה היא הבטחת היציבות שניתנה על ידי ראשי הסיעות, גם על רקע סדר יום העוסק בחקירות ראש הממשלה. לכן נתניהו הוא המנצח הגדול של משבר הגיוס 2018. נכון לעכשיו, כמובן.
כי אם יש דבר אחד שלמדנו מהשבוע החולף הוא שאין לדעת מה יילדו יום או דקה במערכת הפוליטית הישראלית. ראשי הקואליציה עוד עשויים לגרור את נתניהו לבחירות, אם ירגישו שידם על העליונה ומי מהם יטפס בסקרים. ואז, בבחירות שהוא נגרר אליהן, ראש הממשלה עשוי למצוא עצמו במצב הרבה פחות נוח. למשל, יום אחרי החלטת היועץ המשפטי לממשלה בענייניו.
אך בינתיים אין סיבה לדחוק את הקץ. מהבחירות המתרחקות מרוויחים רבים מיושבי הכנסת, מימין ומשמאל וגם במרכז. הנה רשימת המרוויחים:
1. יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי, שמצבו בסקרים בכי רע. מי שקורא להחלפת הממשלה מהיום שבו נבחר, לא יכול להצביע נגד הקדמת הבחירות. מצד שני, בחירות עכשיו היו שולחות כנראה אותו ואת חבריו לארבע שנים נוספות באופוזיציה.
2. יו"ר ישראל ביתנו וחברי מפלגתו, שגם הצליחו לקבל את כל מבוקשם וגם הרחיקו מעליהם את תמונת הבלהות של ארבעה מנדטים לעומת חמישה לחברתם לשעבר אורלי לוי־אבקסיס.
3. מאותה סיבה גם יו"ר ש"ס אריה דרעי יצא מנצח במשבר הגיוס, כאשר דחה את הבחירות במצב שבו מפלגתו מתקשה לעבור את אחוז החסימה בסקרים. אגב, ליברמן ודרעי, חברים ותיקים, עשו 'סולחה' ביום רביעי השבוע והשאירו מאחוריהם גם מתיחות אישית.
4. יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, שדווקא לא חושש מהסקרים אבל ידע היטב כי בחירות על רקע "התקשורת ורשויות החוק רודפות אותי" יובילו ברגע האמת לחיזוק משמעותי של הליכוד ונתניהו, על חשבונו. בנט גם היה הראשון לזהות את ההגזמה וכינה את סיפור חוק הגיוס "פייק משבר", ופעל במרץ לצד איילת שקד כדי להוביל להסכמות בין ראשי הסיעות. בעיקר הוא טרח לאגף את נתניהו בתקשורת, ולהבהיר לכולם שבחירות אינן כורח המציאות.
5. חברי הכנסת של הליכוד, שמחציתם צפויים למצוא עצמם בחוץ במערכת הבחירות הבאה. בזמן ששרי הליכוד התכוננו לפתוח את מטות הפריימריז, הח"כים כססו ציפורניים בחשש. הם גם היו הראשונים ללחוץ את ידו של נתניהו לאחר נאומו במליאה, במעין הכרת הטוב של "אנחנו יודעים שרצית בחירות, אבל תודה שלא דפקת לנו את זה".
6. אחרונה שרת הקליטה סופה לנדבר, שעד השבוע האחרון לא רבים ידעו מי היא, ולפתע הצבעתה ופיטוריה הפכו לשאלה לאומית.
נשארות על המדף
אגב מאמצי בנט, האיש שבאמת פרט על מיתרי לבו של ליברמן מיום שני בלילה ועד לחתימת מסמך ההבנות, הוא לא אחר מיו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן. נאמנו של ראש הממשלה והאיש שממסמס משברים נקרא על ידי נתניהו לדגל, במטרה לבדוק איך אפשר לרצות את ליברמן וגם לשמור את הכנסת על כנה.
ביטן פעל מול ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו, לא כדי להבין מה ליברמן רוצה אלא דווקא כדי להעביר סוף־סוף את המסר שנתניהו לא רוצה בחירות. רק כך, הבין ביטן, יוכל לפרק את החומות ולהוביל למשא ומתן. לא במקרה היו מי שאמרו השבוע כי אם ביטן היה עדיין בתפקידו, המשבר היה נמנע מלכתחילה. גם ביטן הוא מהמרוויחים הגדולים מדחיית הבחירות. על רקע החקירות בעניינו הוא מן הסתם לא יתמודד לכנסת הבאה, ובינתיים הוא נהנה מחסינות פרלמנטרית.
נקנח במפסידים. במערכת הפוליטית יש רק שלושה שכעסו מאוד על כך שהקואליציה הצליחה להתאפס על עצמה ברגע האחרון: יאיר לפיד, תמר זנדברג ואורלי לוי־אבקסיס. אפילו חברי הכנסת ברשימה המשותפת שמחו על הפתרון, כי בחירות ברמדאן זה לא להיט מבחינת אחוזי הצבעה בציבור הערבי. יו"ר יש עתיד, שהסקרים מחמיאים לו ובחירות על רקע דת ומדינה היו מזניקות את מפלגתו, יצא השבוע מהמשכן בפנים נפולות.
תמר זנדברג הבינה שהעיתוי הנוכחי, מיד אחרי בחירתה הצפויה בפריימריז לראשות מרצ בשבוע הבא, הוא הרגע הנכון בעבורה לפרוץ גם בבחירות לכנסת (ממש כמו אבי גבאי בשעתו בסקרים). גם היא נחלה אכזבה. לצדה הייתה הפתעת הסקרים התורנית אורלי לוי־אבקסיס, שהכריזה על מפלגתה החדשה וכעת תיאלץ להמתין על המדף. מלבדם התאכזבו קשות גם חברות הדפסת השלטים ומנכ"לי העיתונים, שיצטרכו להמתין עד 2019 או עד המשבר התורן הבא, מה שיבוא קודם.
אגב, במערכת הפוליטית טוענים שהסקר שפורסם ביום שני השבוע בחברת החדשות הוא שטרף את הקלפים ועצר את הרכבת הקואליציונית הדוהרת לבחירות. בעקבותיו ירדו מהעצים דרעי, ליצמן וליברמן. אותו סקר צפה באופן חד־משמעי כי בחירות עכשיו, על רקע מאבק בנושא דת ומדינה, יובילו לקואליציית נתניהו־לפיד בלי חרדים, וככל הנראה גם בלי ליברמן שעלול להישאר גם מחוץ למשכן.
