ארבעים שנה בשירות הציבורי, כנראה הספיקו לשופט העליון מני מזוז. שורה של תפקידי מפתח בפרקליטות המדינה הובילו אותו ללשכת היועץ המשפטי לממשלה. אחרי שכיהן שש שנים בתפקיד זה, מונה לשופט בית המשפט העליון. מזוז צפוי היה לפרוש רק בעוד ארבע שנים עם הגיעו לגיל 70, כפי שקובע החוק, אך החליט לפרוש כבר בסוף חודש אפריל הקרוב. בהודעה הקצרה על פרישתו כתב: "בתום שש וחצי שנות כהונה בבית המשפט העליון ובארבעים שנה שאותן הקדשתי לשירות הציבורי, הגעתי מטעמים אישיים לכלל החלטה לסיים את כהונתי כשופט בבית המשפט העליון".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מאחורי הענישה החמורה בפרשת הגניבות בבסיס גיבור
– בין נסיקה להתרסקות: 5 תרחישים לאחר הכרזת סער
– מיליארדר פלסטיני פתח בהליך משפטי לביטול הצהרת בלפור
הודעתו הפתיעה את חבריו לכס השיפוט. הוא השופט השלישי במספר שבוחר באפשרות של פרישה מוקדמת אחרי השופטים בדימוס יורם דנציגר וצבי זילברטל.

מבקריו של מזוז ובכירים לשעבר בפרקליטות שעבדו מולו, הופתעו אף הם מהמהלך. לדבריהם, לא מדובר באדם שבורח מעבודה קשה. בראיון שנערך עימו בכתב העת של לשכת עורכי הדין לרגל סיום תפקידו כיועמ"ש, העיד מזוז על עצמו כי עבד בתפקידו זה שבעה ימים בשבוע. "בהערכה זהירה 360 יום בשנה, כולל ימי חג ומועד. את שעות הפנאי השבועיות המצטברות אפשר למנות על אצבעות כף יד אחת". כך היה מצופה ממי שבתקופתו כיועמ"ש עלו על שולחנו פרשיות ציבוריות רבות. אחת מהן הייתה פרשת האי היווני של ראש הממשלה דאז, אריק שרון, שנסגרה על ידי מזוז למרות כתב האישום שכבר נוסח והוכן כטיוטה על ידי השופטת בדימוס עדנה ארבל, שכיהנה אז כפרקליטת המדינה. בימין האשימו שסגירת הפרשה על ידי מזוז הייתה כדי לפנות את דרכו של שרון למימוש תוכנית ההתנתקות.
פרשות נוספות היו המינויים הפוליטיים של השר צחי הנגבי, הרשעת אברהם הירשנזון, שר האוצר לשעבר, שנשלח למאסר בגין עבירות גנבה ומרמה, הרשעת שר המשפטים לשעבר חיים רמון בעבירה של ביצוע מעשה מגונה ללא הסכמה, ופרשיות ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט – "ראשונטורס", "מעטפות הכסף" ו"מרכז ההשקעות". על פרשיית נשיא המדינה משה קצב ספג מזוז לא מעט ביקורת בעקבות עסקת הטיעון שסגר עימו.
בימין זוכרים לשופט מזוז בעיקר את התנהלותו בתקופת ההתנתקות. פניות רבות שהגיעו אליו כיועמ"ש מצידם של מנהיגי הימין בטענה להפרת זכויות אדם וחופש הביטוי, נענו באמירה כי הוא אינו מוצא עילה להתערב. ההפרות עליהן דובר היו בהפעלת אלימות מצד המשטרה כלפי המפגינים נגד ההתנתקות, מניעת אוטובוסים של מפגינים מהגעה למוקדי הפגנה והחמורה שבכולן – הגשת כתבי אישום נגד נערות שהשתתפו בחסימות כבישים. כתבי אישום שהוגשו בגין עבירה חמורה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה שרף העונש שלה הוא עד 20 שנות מאסר. נוספה לכך, כמובן, בקשת הפרקליטות להאריך את מעצרן עד תום ההליכים כאילו היו המסוכנות שבעבריינים.
כשם שנדרש לעבוד קשה בתקופתו כיועמ"ש, כך גם היה מצופה ממנו בבית המשפט. מבקריו טוענים כי דווקא בגלל השפעתו הרבה בבית המשפט, תמוהה בעיניהם ההודעה על פרישתו. להבדיל משופטים אחרים שפרשו, הם אומרים, מזוז הצליח להטביע את חותמו. זאת בשל פסקי דין בהם בולטת גישתו המתנגדת באופן עקבי, ובשונה מגישת רוב השופטים כיום בבית המשפט העליון, להריסת בתי מחבלים כצעד הרתעתי. כמו כן נחשב מזוז לאחד השופטים המשפיעים במחנה הליברלי-אקטיביסטי בעליון, על אף שמכריו מבחינים בין היותו ליברל לבין הריסון השיפוטי שהוא מפגין. "אדם שכוחו במותניו, כמו השופט מזוז, ייתכן מאוד שפשוט הגיע לתחושת שחיקה ומיצוי".
רבים ביכו על הודעת פרישתו של מזוז, אך מבקריו מימין שחררו אנחת רווחה. פרישתו, שתהיה צמודה לפרישת השופט מלצר שיחגוג 70 באפריל הקרוב, היא למעשה יריית הפתיחה להזדמנות, חד פעמית אולי, של הימין להחזיר אחורה את הגלגל על המהפכה השיפוטית בבית המשפט העליון.