זה כבר נראה כמו טקס רשמי של הקורונה: הילדים חוזרים סוף סוף לבית הספר, ומיד אחר כך יוצאים לעוד חופשה מיותרת. רק לאחרונה חזרו תלמידי חטיבות הביניים ללימודים אחרי חודשים רבים של בטלה בבית, וכבר בשבוע הבא יצאו לחופשה. חנוכה, ועולם כמנהגו נוהג. כך קרה גם בשנה שעברה עם חופשת ל"ג בעומר, וגם החופש הגדול הגיע חודש אחרי שתלמידי החטיבה העליונה חזרו ללימודים. לוח החופשות של המורים לא מתחשב באיש. משרד החינוך מיהר להניח פלסטר והכריז על "בית הספר של החגים" שיתקיים בחנוכה לילדים הצעירים. אלא שבסופו של יום מדובר בקייטנה יקרה במימון ממשלתי, כשמה שהילדים באמת צריכים זה לימודים סדירים בכיתה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: הזדמנות שלא תחזור: פרישת מזוז פותחת פתח לתיקון מימין
– מאחורי הענישה החמורה בפרשת הגניבות בבסיס גיבור
– מסביב לעולם, תרומה חברתית או תוצרת מהכפר: מארזי אוכל עד הבית
בוועדת החינוך של הכנסת האשימו את חוסר המוכנות של משרד החינוך, ופיארו את הנכונות של המורים ללמד, אבל האמת הפוכה: משרד החינוך מתכונן לקייטנות האלה כבר זמן מה, ולמורים לא הייתה שום כוונה ללמד בחופשה. רן ארז ויפה בן־דוד, שני האנשים שמייצגים את המורים בישראל, הבהירו זאת הבהר היטב מעל כל במה. שום משא ומתן או תחינה על נפשותיהם הרכות של תלמידי ישראל לא הייתה מזיזה אותם, מגפה או לא מגפה.
האמת היא שבכלל לא היה צורך או סיבה למשא ומתן. משרד החינוך יכול פשוט להודיע על שינוי לוח החופשות השנה. בניגוד לנטען, ימי החופשה במהלך השנה – חנוכה, אסרו חג, תענית אסתר, פסח ול"ג בעומר – אינם מעוגנים בשום הסכם שכר, אלא נקבעים על ידי משרד החינוך בחוזר מנכ"ל בכל שנה. משרד החינוך יכול היה לקבוע מראשית השנה כי השנה אין ימי חופשה קבועים, והחופשות ייקבעו לפי הצורך באופן מקומי. ערים אדומות יוכלו לצאת לחופשה מרוכזת, ולהשלים את הימים בהמשך השנה. וכשכל המדינה הייתה בסגר כללי היה מקום להודיע שכל המערכת בחופשה, ושהימים הפזורים בין החגים, שגם ככה הילדים לא באמת למדו בהם יותר מדי, ישמשו אותנו אחר כך בחופשת חנוכה. ראו זה פלא, היו אז בדיוק שמונה ימים כאלה שהיו יכולים לשמש אותנו כעת, במקום להוציא לחופשה ילדים שהרגע חזרו ממנה. ממש נס חנוכה.
פרשת חנוכה רק מעידה שוב על העיוות של ימי החופשה במערכת החינוך הישראלית. במערכת החינוך בישראל יש מספר גבוה במיוחד של ימי חופשה שאינם ימי חופשה כללית במשק. בנוסף, ישראל היא המדינה היחידה מבין המדינות המפותחות המקיימת לימודים שישה ימים בשבוע, ואילו המורים עובדים רק חמישה ימים בשבוע. על פי מחקר עדכני של בנק ישראל, חוסר התיאום בין ימי החופשה של הילדים וימי החופשה של ההורים הוא אחד הגורמים הפוגעים בפריון העבודה בישראל. במדגם ארצי של 1,200 הורים לילדים בגיל 4־12 אמרו מחצית מההורים כי חופשות החגים משפיעות עליהם לרעה בעבודה. יותר מ־15 אחוזים דיווחו כי הם או בני זוגם לקחו את ילדיהם איתם לעבודה, וכ־5־11 אחוזים דיווחו כי הם או בני זוגם נעדרו מעבודתם בלי שלקחו ימי חופשה, כלומר אובדן תוצר נטו.
כדי לגשר על הפער מציע בנק ישראל לבצע החלפה: מעבר לשבוע לימודים של חמישה ימים, ביטול הלימודים בימי שישי, וקיום ימי לימודים תמורתם בימי החופשה הפזורים במהלך השנה. הדבר יבטל כ־29 ימי חופשה במהלך החגים ויאפשר לקצר עוד כשבועיים מהחופש הגדול. על פי בנק ישראל, המהלך הזה יקצר בחצי את מספר ימי החופשה שניתנים לתלמידים בזמנים שבהם ההורים עובדים, ובעקבות זאת יגדיל את התוצר במשק בכ־2 מיליארד שקלים לפחות בשנה. כ־52 אחוזים מההורים שנשאלו בסקר שערך בנק ישראל אמרו שיתמכו במהלך הזה, ורק 15 אחוזים יתנגדו לו. על פי בנק ישראל רק ב־8 אחוזים ממשקי הבית בישראל שני בני הזוג עובדים בימי שישי, כך שמציאת פתרון ממוקד, אפילו בסבסוד ממשלתי, יעלה למשק הרבה פחות מאשר להמשיך את המצב במתכונתו הנוכחית.
דברים רבים כנראה ישתנו בכלכלה הישראלית לאחר משבר הקורונה. מערכת החינוך צריכה להיות אחד מהם, ואפילו שינוי קטן בתוכה יעשה הרבה טוב. אם מערכת החינוך תצליח לאמץ את הלקחים שנלמדו בזמן הקורונה – דפוסי פדגוגיה חדשים, גמישות גדולה יותר בניהול המערכת, ביזור סמכויות ניהול לגורמי השטח (רשויות מקומיות ומנהלי בתי הספר), אשרינו.
גם שינוי לוח החופשות יכול לתרום רבות לשיקום הכלכלה הישראלית. הקורונה לימדה אותנו שאפשר להסתדר עם שבוע לימודים של חמישה ימים, והשמיים לא ייפלו. המורים לקחו יום חופשי בימי שישי, המשפחות התכוננו יחד לשבת, רשויות מקומיות יצרו מסגרות בלתי פורמליות שהפעילו ילדים בימי שישי. מבין השינויים הרבים שעברנו בשנה האחרונה, אלה דברים שצריך לאמץ.
