ישראל ישראלי מקיבוץ הגושרים מתרגש כמו חתן ביום חתונתו לקראת הזימון שלו למרפאה הקהילתית, כדי להתחסן נגד מחלת הקורונה שמאיימת על חייו. כמו ישראלי, מאות אלפי קשישים מחכים גם הם לחיסון, שלפי הכרזת ראש הממשלה נתניהו ושר הבריאות אדלשטיין ייתן מענה לכלל אוכלוסיית המדינה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צה"ל נערך להתפרצות הקורונה בעזה ובכפרי יו"ש
– הזדמנות שלא תחזור: פרישת מזוז פותחת פתח לתיקון מימין
– מסביב לעולם, תרומה חברתית או תוצרת מהכפר: מארזי אוכל עד הבית
במערכת הבריאות נערכים לקראת מבצע חיסונים חסר תקדים, ומתלבטים כיצד לבצע אותו בצורה היעילה ביותר. ישנם אלו שמתוך שיקולים הומניים דורשים לקבוע שזקנים וחולים יקבלו ראשונים את החיסון, ובכך מתעלמים מהאוכלוסייה הבריאה שיש סיכוי גבוה יותר שתפיץ את הנגיף – צעירים ומבוגרים כאחד – ונותנים לה לחכות בסוף התור. העמדה הזאת מתעלמת מהעובדה שבאולם אחד סגור כולם יכולים להדביק ולהידבק, וככל שנוריד את מספר הנדבקים הפוטנציאלי מהר יותר, כך המצב יהיה טוב יותר.
לכן, מבוגרים, צעירים, קשישים – כולם צריכים להתחסן נגד קורונה בהקדם האפשרי.
לא הגיוני שבישראל ינהלו שני מבצעי חיסונים – אחד לאוכלוסייה בסיכון, אחד לכל השאר – בזה אחר זה. עם הסרבול הישראלי הקלאסי הכול בוודאי יהפוך למורכב הרבה יותר. כשניידת החיסונים תגיע לקיבוץ הגושרים ולקריית שמונה, לתל אביב ולקיבוץ שדה בוקר, היא צריכה לתת את החיסונים לכולם. כי כולם מסכנים את כולם. נכון שזקנים וחולים הם בקבוצת הסיכון לחלות בקורונה באורח קשה ואף למות, אך אם הצעירים מסביבם יהיו מחוסנים – הם לא יחלו.
קובעי המדיניות שפועלים לחיסון אוכלוסיות בסיכון כדי להגן עליהן, בדומה לעמדה הרווחת באירופה ובארה"ב, שוגים. במציאות הישראלית, ההגנה על אוכלוסיות בסיכון לא מבטיחה לנו חזרה לשגרה. היא לא תעניק לנו חסינות עדר ולא תמגר את המגפה. רק חיסון קולקטיבי של לפחות 50 אחוז מהאוכלוסייה יעשה את זה. עוד קיים ויכוח בין אפידמיולוגים על הנתונים המדויקים, אבל זה לדיון אחר.
בשבועות הקרובים יגיעו לישראל ארבעה מיליון מנות של חיסון ויש להעניק אותן לכל מי שיבקש וישיג את התור ראשון. בהמשך, ככל שיגיעו עוד חיסונים, עוד ועוד אזרחים יוכלו להתחסן. במקום להתרפס ולהתחנן בפני הציבור שייענה לחיסון, בואו ונהפוך אותו לבר השגה לזריזים ולהחלטיים – הם אלו שיוכלו לקבל אותו ראשון. לא נכון יהיה להעמיד את הבחירה בו בפני קבוצה קטנה של אזרחים, אלא יש לאפשר לכולם להשתמש בו. כל מחוסן מוריד את הסיכון ויכול להציל גם את חייהם של הזקנים והחולים בחברה.
