מֵאָה שְׁנוֹת מִסְתַּדְּרִים

לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה בְּדִיּוּק, וְלֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר,
מִי בְּמַקֵּל מִי בְּמַגָּל, מִי בְּפַטִּישׁ מִי מַעֲדֵר,
מֵאוֹת מֵאוֹת שֶׁל פּוֹעֲלִים
מֵחֲדָרִים וְאֹהָלִים
הִגִּיעוּ אֶל הָעִיר חֵיפָה בְּיוֹם דֶּצֶמְבֶּרִי קוֹדֵר,
וְשָׁם הֶחְלִיטוּ פֶּה אֶחָד לְהִסְתַּדֵּר.

הָיָה אָז חֲנֻכָּה תַּרְפָּ"א;
כְּמוֹ זֶה שֶׁלָּנוּ – רַק עִם תַּ"ר.
רָאוּ עֲדַיִן אֶת עָרְפָּהּ
שֶׁל תּוּרְכִּיָּה. יָרַד מָטָר.
יוֹם וְיוֹמַיִם וּשְׁלוֹשָׁה, וְאַרְבָּעָה אֲפִלּוּ, דָּנוּ –
וְאִם הַשֶּׁמֶן לֹא הִסְפִּיק הַנֵּר כָּבָה, וְאָז הֵם לָנוּ,
וּלְמָחָר חָזְרוּ לָדוּן: אֵיךְ נְסַדֵּר אֶת מִשֶּׁלָּנוּ?

כִּי הֶחָזוֹן כְּבָר אָז הֵאִיר לָהֶם: נִבְנֶה
אֶת הַמּוֹלֶדֶת עַל בָּסִיס שֶׁל מַחֲנֶה.
הָעָם יָקוּם כְּמַעֲמַד הַפְּרוֹלֵטָר,
וְכָל הַשְּׁאָר – נוּ, כְּבָר נִמְחַק אֶת הַמְּיֻתָּר.
שְׂכִירִים בִּלְבַד, לְלֹא יַזָּם, לְלֹא קַטָּר.
אֵין בָּעוֹלָם כָּזֹאת חֶבְרָה? יֵשׁ, לְאַלְתָּר.

זֹאת עוֹד תַּרְפָּ"א. קִדֹּמֶת תַּ"ר.
אֲבָל הַהִסְתַּדְּרוּת תַּרְ־טִיט.
עַד בּוֹא שְׁנַת תַּ"שׁ קְצָת זְמַן נוֹתַר,
וְאָז תִּהְיֶה כְּבָר הַתַּשְׁ־תִּית
לִמְדִינַת הַפּוֹעֲלִים שֶׁדַּרְכּוֹנָהּ הוּא הַפִּנְקָס
וְהַסּוֹחֵר הוּא לָהּ אוֹיֵב וְהַמַּשְׁקִיעַ מְקֻרְקָס,
לַמְּדִינָה שֶׁהִיא רַק חֵלֶק מֵאִרְגּוּן (כֵּן, כָּכָה, sic),
הַמְּיַצֵּג אֶת הָעוֹבְדִים אֲבָל הוּא גַּם הַמַּעֲסִיק,
מַסְדִּיר דִּיּוּר, חִנּוּךְ, בְּרִיאוּת,
סוֹתֵם כָּל חוֹר,
לַאֲנָשִׁים מַכְתִּיב יִעוּד:
אַתֶּם קוֹלְחוֹז.
הַמִּסְתַּדְּרִים הַלָּלוּ עוֹד יַפְעִילוּ
גַּם אֶת אִרְגּוּן הַהֲגָנָה אֲפִלּוּ.

כָּךְ, מֵאָה חֲנֻכּוֹת אָחוֹרָה,
בְּחוֹף חֵיפָה בְּנוֹף הַחֹרֶף,
הַפּוֹעֲלִים עִם הַקַּסְקֵט
תָּקְעוּ בָּנוּ אֶת הַדִּיסְקֵט
וְלַמְּדִינָה חָנְכוּ הֲדוֹם
אָדֹם בַּחוּץ בִּפְנִים אָדֹם;

בָּסִיס תָּמִים כְּשֶׂה־טָלֶה
שֶׁמַּאֲמִין בְּצֶעטָלֶה
וּבְכַלְכָּלָה שֶׁל עֲמֵלִים
לְלֹא מֵנִיעַ רֶוַח
שֶׁתִּתְקַיֵּם עַל הוֹן סִמְלִי
וְעַל קָרְבָּן וְזֶבַח.

וּמָה שָׂרַד מִזֶּה עַד חֲנֻכָּה תַּשְׁפָּ"א?
דַּוְקָא הַרְבֵּה. גַּם הַחִצִּים גַּם הָאַשְׁפָּה.
הָאֱמוּנָה בַּקּוֹלֶקְטִיב אָמְנָם גּוֹוַעַת,
נָבְלָה הָרוּחַ – אַךְ הַכּוֹחַ עוֹד לַוַּעַד;
וְסִיר בָּשָׂר – מָה סִיר? חָבִית! חָבִית? עָבִיט! –
הַמִּסְתַּדְּרִים אוֹכְלִים בְּפֶנְסְיָה תַּקְצִיבִית;
וְהַמִּחְיָה עוֹד בְּמַחְסוֹר אוֹ רַק בְּיֹקֶר
כִּי אֶפְשָׁרוּת הַתַּחֲרוּת תְּקוּעָה בְּלוֹקֶר;
וְאֶת חֻקַּת וַאֲבוּקַת הַכָּמוֹנִיזְם
עוֹד מַלְעִיטֵנוּ שַׂר־שְׁפָטֵינוּ קוֹרֵן־נִיסְן.

לְבַת הַמֵּאָה מָה אִם כֵּן מוֹסְרִים?
מַזָּל טוֹב, וְעַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים.
סָחַבְנוּ מֵאָה, וְכָבֵד הַחוֹב,
אָז מֵילָא, עוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה נִסְחֹב.