בשנות השמונים והתשעים חוותה מדינת ישראל גלי עלייה ענקיים, עם עשרות אלפי עולים מאתיופיה במסגרת המבצעים משה ושלמה, ומיליון עולים מברית המועצות שהתפרקה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: לא לתעדוף: המדינה צריכה לחסן כל מבקש
– הקשרים שהובילו לחיבור בין סער לחברי "דרך ארץ"
– נס חנוכה: המטוס שהפיל את האימפריה הסובייטית
ב-1995 יצא משרד הקליטה בפרויקט מוזיקלי חדש. כמו בשיר "עם אחד שיר אחד" שיצא עשור לפני כן, ובשיר "שבט אחים ואחיות" שיצא ב-2019, כונסו גם הפעם זמרים מוכרים כדי לבצע יחד שיר חדש – "כתונת פסים".
מילות השיר הן של מאיר אריאל והלחן של ארקדי דוכין. בשיר מסופר על אחים שנפרדו לפני כמה אלפי שנים והתיישבו במקומות שונים בעולם. הם אמנם השתנו מאוד אבל בזכות הסימן שקבעו לפני שנפרדו הם מצליחים לזהות אחד את השני בעת המפגש המחודש. השיר עוסק בקשיי המפגש אך נותן מבט אופטימי לאיחוד מלא ושלם בין האחים. האחים כמובן הם משל עדות ישראל השונות שנפגשות בארץ אחרי 2,000 שנות גלות, המנסות לגשר על כל הפערים – על המבטא והשפה, על המראה השונה ועל הגזענות והפירוד.
כדי להגיש את השיר בצורה המיטבית השתתפו בשירה זמרים מכל קצוות תבל, ובהם: חיים משה, וזהבה בן מעדות המזרח, ארקדי דוכין ויבגני שופולוב מברית המועצות, צביקה פיק ואריק לביא מאירופה, חיה סמיר הערבייה ומסקי שיברו (שמשחקת ב'נבסו') ומזל אלסה, ילדה בלתי נשכחת, שעלו שתיהן מאתיופיה.
"הו כתונת פסים שלי כל פס בי נוגע
כל פס רוצה לקלף לי את העור
הו פסים פסים פסים שלי אני לא אשתגע
רק אתן לגוונים מעט אור
כן, כל הצבעים עוד יזהירו
לכל הצדדים בעולם
לראות כולם את כולם
וכל הצדדים עוד יכירו
בגוונים השונים את עצמם
ויותר הצבעים לא יסתירו
אדם מאדם דם מדם"
(מילים: מאיר אריאל, לחן: ארקדי דוכין)
מאיר אריאל מדמה את עם ישראל לכתונת פסים. הפסים הם העדות השונות, הנוגעות אחת בשנייה ולמרות השוני הגדול יוצרות יחד אריג מושלם ומגוון.
השורה שמופיעה בסוף הפזמון "ויותר הצבעים לא יסתירו אדם מאדם דם מדם", שימשה את תנועת המחאה שפרצה בעקבות פרשת השמדת מנות הדם של הקהילה האתיופית ב-1996.
גם בפרשה שלנו ישנה כתונת פסים שעומדת במרכז קונפליקט קשה בין אחים. מדובר כמובן בכתונת הפסים שעשה יעקב לבנו האהוב יוסף. "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים." (בראשית ל"ז ג') הכתונת היא הסימן הפיזי המובהק לכך שיוסף הוא הבן המועדף על יעקב, ולכן כשהאחים רואים אותה הם שונאים את יוסף אפילו יותר. בהמשך, אחרי שאחי יוסף ימכרו אותו לעבדות, הם ישלימו את זממם בהשחתת כתונת הפסים וצביעתה בדם. זהו מעשה סמלי מזעזע מאין כמותו. קשה להישאר אדיש אל מול הסיפור הזה. כל ילד שואל את עצמו איך יכלו אבותינו לנהוג באופן אלים כל כך כלפי אחיהם עצמם ובשרם?
כשניגשו מאיר אריאל וארקדי דוכין לכתוב שיר שעוסק בקרעים בעם ישראל, הקרע הראשון בעם שמתואר בפרשתנו זעק אליהם. גם הם שאלו את עצמם איך יכול להיות שבחברה שלנו, צאצאי בני יעקב, קיימות תופעות מכוערות שמתבססות על השוני בינינו, הרי אחים אנחנו. הבחירה בכתונת פסים למשל שמופיע בשיר היא לא מקרית, ונועדה להזכיר לנו את כל הקרעים והמריבות שקרו בעם לאורך ההיסטוריה.
עלינו להפנים כי ההבדלים בינינו הם עובדה. כך נוצרנו וכך אנחנו גם היום, 12 שבטים. אין טעם להפוך את כל הפסים לצבע אחד ואין צורך להשתגע, אלא רק לתת לגוונים מעט אור.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
