בפרק זמן של שבוע אחד בדיוק, באותו היום, באותה השעה ובדיוק באותו המקום, אירעו שתי תקריות דומות, שהסתיימו בתוצאה אחרת לגמרי. המקום: הכפר אל מורייר שליד רמאללה. האירוע: עשרות צעירים פלסטינים, יחד עם עוד עשרות ילדים ונערים מתחילים הפרת סדר. ברמה המבצעית יש פה אירוע מורכב מאוד, שעלול להסתיים באסון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מיליארדר מתורמי סער: "הוא יכול להיות מנהיג נפלא"
– דעה: שיטת מצליח: זריקת האשמות ללא בסיס עובדתי
– "כל הזמן אנחנו מדברים רק על נתניהו"
המיקום בו מתקיימת הפרת הסדר הוא מעל ציר תנועה של מתיישבים. האירוע כולל דרדור סלעים על הציר, דבר שכמובן מסכן מאוד את הנוסעים בו. בשבוע שעבר בדיוק באותה נקודה התפתחה הפרת סדר שהובילה לירי של הלוחמים על קבוצת פורעים שעל פי טענת הצבא דרדרו סלעים. אירוע מהסוג הזה לא מותיר מקום לשיקול דעת והלוחמים בשטח מחויבים לעצור את האלימות כדי למנוע אסון. בשלב מסוים מדווחים הפלסטינים על אחד הנערים שנפצע, לטענתם הוא נורה בבטנו. תחילה טוענים בצה"ל כי בכלל לא בוצע במקום ירי חי, אולם לאחר מכן מתברר כי אכן הפלסטיני מת מכדור בבטן.
שבוע עובר והמקום כבר הופך לסמל מחאה. במשך שבוע ואחרי הלוויה ההמונית, מחליטים הפלסטינים להעצים את המחאה ומגיעים למקום לבצע שוב הפרות סדר, הפעם במספרים גדולים יותר. אחרי האירוע הקודם, בצה"ל חידדו נהלים והבהירו ללוחמים שיש לנהוג בנחישות כדי לעצור את הפורענות אולם לצד זה להקפיד על נהלי הפתיחה באש. במקרה הזה, מחסנית בפנים, ניצרה נצורה וירי רק באישור המח"ט. אלו נהלים מוכרים וידועים לכל לוחם.
צה"ל מעוניין להכיל את האירוע, רק שהפעם הפורענות עולה מדרגה ומשתקפת היטב בסרטון שמופץ בסוף השבוע ברשתות החברתיות ובו נראה קצין צה"ל כשהוא סופג מטר אבנים מקרוב ונראה כמו שלא מגיב ומכיל את האירוע. בשלב מסוים נראה שהקצין מכוון לעבר הפורעים את נשקו, אך לא יורה ונסוג לאחור.
קצין צה״ל לבדו מול מתפרעים שהתקיפו אותו באבנים ליד רמאללה אתמול, והוא מנסה לברוח ולא מגיב pic.twitter.com/zPOo0GE2JZ
— צחי דבוש (@TsahiDaboush) December 12, 2020
כשאתה לוחם בגזרה רגישה עם רמת נפיצות גבוהה והתראה ברורה להפרת סדר אתה יודע שכל העיניים נשואות אליך. אתה גם יודע היטב מה המשמעות של שימוש בנשק באירוע כזה, והלוחם כפי הנראה נהג כשורה – בדיוק כמו שמצופה ממנו.
הדילמה האם לפתוח באש או לא היא מורכבת מאוד. באירוע שלא מסתיים בנפגעים אפשר לקבוע בדיעבד שאכן לא הייתה הצדקה לפתוח באש. אבל הדילמה היא לא רק שאלה של מוסר היא גם שאלה של הכתבת נהלים בשטח וקביעת עובדה לפורעים. המסר שעבר בשבוע שעבר הוא שצה"ל נחוש לעצור טרור גם במחיר של פתיחה באש וגרימת מוות למתפרעים, האם המסר הזה מנע אלימות ופורענות שבוע לאחר מכן? ובכן, התשובה היא לא.
האם האיפוק של הקצין יביא עוד מאות פורעים שבוע הבא? סביר להניח שלא. הדילמה של הקצין והלוחם במשימת שיטור צבאי מול הפלסטינים היא לא רק דילמה מוסרית אלא גם דילמה מקצועית וצה"ל חייב לכתוב באופן ברור את הנוהל, כי בזמן שהבוקר קצין מקבל ח"ח ממפקדו על התנהגותו בשטח, חייל אחר יושב מול חוקרי מצ"ח ומסביר מדוע נשלח למשימה כל כך מורכבת ונדרש כעת לתת את הדין.
