פרישתו של גדעון סער מהליכוד והקמת מפלגתו החדשה אינן בדיוק "פיהוק אחד גדול", כפי שהגדיר אותן אחד מאנשי נתניהו, אבל גם לא בטוח שהן "אירוע דרמטי" כל כך, כפי שהגדירו אותן ערוצי הטלוויזיה ביום שלישי בערב. את סקרי היום שאחרי, שחזו לסער בין 15 ל־18 מנדטים, צריך לקחת בעירבון מוגבל. אנחנו כבר מכירים את הטקס. אבי גבאי קיבל 24 מנדטים בסקרים בבוקר שלמחרת, מה שנגמר בסופו של דבר כ"תאונת עבודה" של 6 מנדטים. בנט ושקד קיבלו למחרת פרישתם מהבית היהודי כ־12 מנדטים, וסיימו את המרוץ מתחת לאחוז החסימה. לא בטוח שפרישת סער תסתיים בהרבה יותר מזה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: אל תקרא לי ימין
– פסטיבל הסרטים היהודי: שלושה ימים של סרטי מקור
– ההסכם עם מרוקו: הרשות שותקת, ערביי ירושלים זועמים
"בנט ושקד גילו שקר בחוץ", צייץ בצלאל סמוטריץ' כשלושה שבועות אחרי שהם הקימו את "הימין החדש", והתכוון לכך שמהר מאוד נעלמה התמיכה הראשונית שזכו לה, והם חשו את משמעות אובדן בסיס התמיכה החברתי־פוליטי הטבעי ושל טשטוש הזיהוי האידאולוגי שלהם. גם סער עומד לגלות בתוך כמה שבועות כמה קר בחוץ.
לסער משקל סגולי אישי גבוה, אך משקל חברתי־פוליטי נמוך. הוא אדם ראוי, שקול, עקבי, אידאולוגי, בעל ניסיון פוליטי רב, היה שר בכיר, והוא ההפך מדמות הפוליטיקאי המתקוטט האופיינית לזמננו. אבל אין לו בסיס תמיכה חברתי־פוליטי מובהק. הוא נכנס לגוב האריות, בין הליכוד, ימינה וכחול לבן, והקולות שהוא בונה עליהם הם בבחינת חולות נודדים ברוח הסקרים. הנדל והאוזר שחברו אליו הם אנשים לאומיים ואיכותיים, אבל גם להם חסר בסיס פוליטי מובהק.
סער לא יזנב בליכוד. רוב תומכי המפלגה שאינם אנשי "רק ביבי" כבר נטשו אותה ועברו בעיקר לימינה. סער יאיץ את התפרקות כחול לבן, אבל האיום המיידי שלו הוא דווקא על ימינה. המנדטים שחונים עכשיו אצל בנט הם המועמדים הראשונים לעבור לסער. אבל לבנט כמה יתרונות ניכרים על פני סער. ראשית, הבסיס הפוליטי. עכשיו אפשר לראות עד כמה נבון היה מצידו לא להיפרד מסמוטריץ' אלא לשמור על הזיהוי שלו עם הציונות הדתית. שנית, בשנה האחרונה על רקע משבר הקורונה הפגין בנט מנהיגות. הוא כבש לבבות בעת כהונתו כשר הביטחון והמשיך לצבור אהדה גם בהמשך. על סער לא שמענו לאורך המשבר. מן הסתם הוא היה בארץ, אבל לא הותיר רושם. ועוד, בנט התגלה ככריזמטי, חרוץ, ענייני, מחובר לציבור, חם ועממי. סער לעומת זאת קר, רשמי, אפרורי ויבש, והוא יתקשה לסחוף אחריו את הציבור. הסקרים עתידים להשתנות.
החזית מול נתניהו מתפוררת לכמה כוחות מתחרים. הוא יוכל לפרק אותה בקלות
נזקי פרישתו של סער לנתניהו שוליים בהשוואה לתועלת שהיא מביאה לו. בשלב הזה, לפחות, סער מוריד את ימינה בסקרים אל מתחת לעשרים המנדטים ומחסל לנתניהו את האיום העיקרי מכיוונו של בנט. בנט סחף מנדטים בסקרים בעיקר כי הסתמן כאפשרות הריאלית ביותר להחלפת נתניהו. העובדה הזאת הייתה מביאה לו עוד מנדטים רבים מהמרכז־שמאל אם זה היה המצב גם בישורת האחרונה של הבחירות, וסביר להניח שהוא היה מגיע למאבק ראש בראש מול נתניהו. אבל כניסתו של סער מוציאה את העוקץ מימינה, הכוח היחיד שהיה יכול לסכן את נתניהו. עכשיו החזית מול נתניהו מפוררת לכמה כוחות שאינם רק בינוניים אלא גם מתחרים: סער, בנט, לפיד ומה שנותר מכחול לבן. נתניהו יוכל לפרק את החזית הזאת בקלות בשיטת הפרד ומשול. לכן יכול להיות שפרישת סער לא תדחה את הבחירות אלא דווקא תזרז אותן, לפחות מבחינת נתניהו.
אם סער מאמין שהגיע הזמן להחליף את השלטון, הוא יצטרך לחבור עם מפלגתו לבנט וימינה. אילו היה מודיע על כך מיד עם פרישתו היא הייתה הופכת באמת ל"אירוע דרמטי"; יחד הם היו מגיעים כבר השבוע למצב של לפחות ראש בראש מול נתניהו ומסתמנים ככוח שמסוגל להחליף את השלטון. החיבור ביניהם טבעי. סער התחיל בתחיה, איש המחנה הלאומי, איש ארץ ישראל השלמה ובשנים האחרונות אף התקרב ליהדות. גם צבי האוזר ויועז הנדל עשויים מחומרים דומים. לא מאוחר ליצור את החיבור המתבקש הזה. שאלת השאלות, מי בראש, תיפתר בשבועות הבאים, כשהאבק של פרישת סער ישקע, מחוגי הסקרים יתאפסו, ויתברר מה כוחם האמיתי של השניים זה ביחס לזה.
