כמנהלת המרכז הלאומי להשתלות אני מוקירה ומעריכה את המעשה האצילי והנשגב של משה פייגלין, שהחליט לתרום כליה ובכך להביא מזור והצלת חיים לאדם אחר. עם זאת, הטענות שפרסם בשבוע שעבר במוסף שבת בכתבה "מוסר כליות", שהתבססה על חוויותיו ותובנותיו, רצופות אי דיוקים מגמתיים ופגיעה בשמו הטוב של המרכז להשתלות. איני יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולא להגיב לכך; לצערי לא על הכול אני יכולה להגיב, בשל צנעת הפרט והחיסיון הרפואי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דיכטר מבהיר: את עתידי הפוליטי אני בונה בליכוד
– דעה: סער יגלה: קר בחוץ
– מסביב לעולם במינוס 70 מעלות: כך יופצו החיסונים בישראל
מר פייגלין סבור שסולם הערכים של המרכז הלאומי להשתלות הוא "פרוגרסיבי" ופגום. אני גאה בסולם הערכים הזה, המושתת על עקרונות של אתיקה רפואית ושוויון לכל אדם באשר הוא, ללא הבדל של דת גזע ומין. דומה שהפער הוא בין ההסתכלות הצרה של מר פייגלין, האדם הבודד המבקש לתרום לחולה שהוא התחבר אליה רגשית (ואני מבינה את המניע הזה ומזדהה איתו), ובין ההסתכלות הרוחבית והלאומית של המרכז להשתלות.
אבהיר: התעקשותו של פייגלין לתרום דווקא לחולה מסוימת הייתה עלולה להביא לקטיעת רצף של שמונה זוגות שתרמו בהצלבה, והעניקו לשמונה חולים חיים חדשים ובריאים. זו שרשרת ההשתלות הארוכה ביותר בישראל, שכללה שליחת כליות מישראל לצ'כיה ובחזרה. זו המחויבות של המרכז להשתלות: לחתור למקסם את ההשתלות לטובת החולים, ללא התחשבות בצבע העור ובזהות הדת והלאום של החולה, תושב ישראל.
מאגר ההצלבות להשתלות כליה כולל זוגות (תורם ונתרם) שאין ביניהם התאמה. לפני כניסתם למאגר הם חותמים על טופס הסכמה מפורט. זוג יכול לצאת מהמאגר בכל עת עד שנסגרת ההצלבה ובתי החולים נערכים לניתוחים. כך היה גם במקרה שלפנינו. אביה של הנתרמת היה מודע לכך בכניסה למאגר. הדבר לא נכפה עליו והוא היה שותף פעיל וחשוב.
מר פייגלין גם קובל על הבירוקרטיה של אישור התרומה של המרכז הלאומי להשתלות. במרכז קיים מערך נרחב המטפל בתורמים החיים ובנתרמים באופן מסודר ומאורגן. חוק ההשתלות מציב את התורם במרכז ונועד להגן עליו, הן בוועדות סטטוטוריות עם הנחיות מוגדרות הן בתוכנית לפיצוי תורמים. התוכנית הישראלית היא מופת, והיא זוכה לשבחים בכל העולם על מעטפת ההגנה שהיא מעניקה לתורמים.
ועדת הערכה בוחנת את כשירותו הבריאותית והנפשית של התורם ובודקת אם התרומה היא אכן אלטרואיסטית, ונעשית מרצון חופשי. לצורך כך מבררת הוועדה בין השאר את מצבו הכלכלי, החברתי והנפשי של התורם, ושואלת אם יש בנסיבות העניין להקים חשש להשפעה בלתי הוגנת על התורם, למשל עקב קיומם של יחסי מרות, לחץ פסול וכן הלאה. הוועדה מורכבת מצוות רב־תחומי וכל חבריה הם אנשי מקצוע בכירים ומנוסים. היא מקבלת את החלטתה על יסוד הראיונות עם התורם והמועמד לקבלת התרומה, וכן על יסוד חוות הדעת המונחות בפניה.
חברי הוועדה והעובדים עושים עבודת קודש, וגם בימי סגר ובחופשת סוכות לא ויתרו על כינוס הוועדות כדי לוודא את כשירות התורמים ולהבטיח שלא ייגרם לתורם נזק רפואי, נפשי, משפחתי או תעסוקתי. הבחינות והבדיקות אורכות זמן, אך הכול נעשה ביעילות ובמהירות ומכאן שאין כל בסיס לטענותיו של מר פייגלין בדבר סרבול ועיכוב.
אני מבקשת אפוא למחות על כותרת המשנה שנבחרה לכתבה: "סולם הערכים הפרוגרסיבי של המרכז להשתלות". האם היא ראויה והולמת? לדעתי לא. המרכז להשתלות ימשיך לעשות כל שביכולתו למצוא מזור לחולים הממתינים להשתלה במדינת ישראל. הוא מוקיר ומברך את תורמי האיברים שהחליטו לתרום למען הצלת חיים של אדם אחר, תוך דאגה והקפדה שלא ייגרם להם כל נזק.
ד"ר תמר אשכנזי היא מנהלת המרכז הלאומי להשתלות "אדי"
