הסיסמה "לא קורונה – לא מעניין" שהשמיע נפתלי בנט שוב ושוב בחודשים האחרונים מבטאת באופן הטוב ביותר את האסטרטגיה הפוליטית שבחר. יו"ר ימינה החליט לפני כמה חודשים להניח את כל הביצים הפוליטיות בסל אחד, הסל של הקורונה, ולהימנע ככל יכולתו מלעסוק בכל נושא שאינו מחובר ישירות למגפה ולנזקיה. כמעט כל הביקורת שמטיח האופוזיציונר בנט בממשלה ובשני העומדים בראשה ממוקדת בנושא הזה, בעוד העיסוק בנושאי מדינה והתיישבות נותרו בידי חברים אחרים בימינה. בקיץ הוא אף הוציא לאור ספר משלו בעניין הקורונה, בין השאר כדי להוכיח את הרצינות והמקצועיות של התייחסותו לנושא הבוער ביותר בשנה החולפת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: סער, רוצה להיות ראש ממשלה? תן לעם אידיאולוגיה
– האתגר של כוכבי ב־2021: היערכות לימי לחימה ממושכים
– דעה: מחטף שיפוטי: הועדה לבחירת שופטים היא תמונת מראה לשלטון הימין
החלטת בנט להתמקד רק בקורונה בלטה במיוחד בחודש האחרון, כאשר סוגיית הסדרת ההתיישבות הצעירה עלתה על סדר היום הציבורי בימין. חבריו לסיעה בצלאל סמוטריץ' ואיילת שקד התמסרו אליה מיד באופן בולט, באו להזדהות עם מפגיני ההתיישבות הצעירה, ושיתפו פעולה עם העלאת העניין למרכז סדר היום. לבנט, לעומתם, לקח זמן רב עד שהחליט להשמיע התבטאות חד־פעמית בנושא.
ברור שהמניע לעיסוק הנמרץ של נפתלי בנט בקורונה אינו רק פוליטי־ציני. מי ששמע אותו מדבר על כך בחודשים האחרונים יודע שאתגר ההתמודדות עם המגפה אכן עומד בראש מעייניו. עם זאת ברור שלבחירתו להתמקד בקורונה בלבד יש ממד פוליטי. בנט מעריך, כנראה במידה לא מבוטלת של צדק (לפחות לפי הסקרים עד כה), שישראלים רבים יעמידו את סוגיית הקורונה במרכז שיקוליהם בבואם להצביע בבחירות הקרובות. אל מאגר המנדטים הזה כיוון בנט את רוב מאמציו בקיץ ובסתיו, בתקווה לרכוב על גל הקורונה אל הישג אלקטורלי מרשים. בדרך לשם הוא נזהר לא לדרוך על מוקשים ולא לסטות לדרכים צדדיות. לכן לא שמעתם את קולו, למשל, לאחר מחטף בחירת השופטים שערך שר המשפטים אבי ניסנקורן. לא קורונה – לא מעניין.
עד לפני ימים אחדים האסטרטגיה של בנט עבדה לא רע, אך בשבוע האחרון נראה שהיא הפכה למשחק מסוכן. ממשלת ישראל ממשיכה לנהל את משבר הקורונה באופן מחפיר, למשל בתוכניתה להטיל סגר לילי, אך האור בקצה מנהרת הקורונה כבר בוהק. בהנחה שהתקוות שתולים במבצע החיסונים יתממשו, והוא יתנהל כדבעי, בתוך שלושה חודשים תהיה ישראל במקום אחר לגמרי. לכן נתניהו משליך את כל יהבו על החיסונים, ועושה הכול כדי שהבאתם לישראל תזוהה איתו, אך ורק איתו. לא לחינם הוא טורח לדבר אישית עם מנכ"לי החברות המוכרות לישראל חיסונים, ולהוציא הודעה לעיתונות אחרי כל שיחה כזו. הרעיון, כפי שהסביר לאחרונה בכיר בסביבת נתניהו, פשוט בתכלית: מי עדיף – מי שחיבר ספר על איך מנצחים את הקורונה, או מי שהביא את החיסונים וניצח את הקורונה בפועל?
נתניהו בא ביום רביעי שעבר לנתב"ג וערך קבלת פנים ממלכתית למשלוח החיסונים הראשון. בעוד כשבועיים הוא יהיה גם הראשון לקבל את החיסון בישראל, ויהפוך את הרגע לאירוע רב רושם. חודשיים־שלושה אחר כך, כשמבצע החיסונים יתחיל להשפיע על רמת התחלואה, ספק אם מישהו עוד יזכור שבנט היה פעם "מר קורונה".
גם הכרזתו של גדעון סער על פרישה מהליכוד ועל הקמת מפלגה חדשה מסבכת את מצבו של בנט. סער, שבשבועות האחרונים כבר נטה לעסוק באופן נמרץ יותר בהתמודדות עם הקורונה, עשוי להתחרות עם בנט על מה שיישאר ממשבצת "מר קורונה", ולהקשות עליו עוד יותר לממש את רווחים מהפעילות הרבה בנושא. הסקרים הראשונים שפורסמו אחרי ההכרזה מלמדים שבנט וסער מתחרים על אותו מאגר קולות, כך שנסיקת בנט בסקרים הלפני אחרונים עלולה להסתיים במפח נפש.
יו"ר ימינה חייב אפוא לשקול אם האסטרטגיה שבחר מסוגלת להוביל אותו בבטחה לבחירות, או שמא עליו לבחון את דרכו. אם לא ישוב לעסוק בהסדרה, בהתיישבות, ברפורמות במערכת המשפט ובשאר הנושאים החשובים לקהל הבית שלו, הוא עלול להישאר קירח מכאן ומכאן. מצביעי הקורונה יערקו לנתניהו בעקבות החיסון, בעוד קהל הבית המסורתי שלו, ה"בייס" כפי שנהוג משום מה לכנותו, עלול לנדוד למי שידבר ברורות על הנושאים שמטרידים אותו בימים כתיקונם. אחרי הכול, לא הכול קורונה.
פריימריס שלאחר המוות
יו"ר הבית היהודי השר רפי פרץ הכריז שבוע שעבר על עריכת בחירות מקדימות במפלגתו, ליו"ר ולרשימה. מתברר שגם הפעם לא יתקיימו הבחירות בקרב כל מתפקדי המפלגה אלא במרכז, המונה כאלף חברים שנבחרו לתפקידם עוד כשנפתלי בנט ישב בראש. לכאורה זו הודעה טבעית, לנוכח העובדה שהבחירות לכנסת ה־24 ככל הנראה בפתח, אבל המצב העגום שמפלגת הציונות הדתית נקלעה אליו מעלה את התהייה: לשם מה?
החלטת פרץ לפרוש מימינה ולהתמנות לשר בממשלה הייתה הגיונית מבחינתו אישית, אולי, אך המפלגה ספגה בעקבותיה מכת מוות. תמורת משרד ממשלתי בלתי חשוב ויכולת השפעה מוגבלת מאוד בנושאים מגזריים שילם הרב פרץ בהפיכת הבית היהודי לגוף שאף פוליטיקאי בעתיד לא יחפוץ לחבור אליו. גם המחשבה שהכניסה לממשלה תאפשר לו לגזור קופון פנים־מגזרי התבדתה, כאשר בליכוד טרחו להדגיש בכל הזדמנות שהם ורק הם דאגו למוסדות המגזר ומנעו את קריסתם.
בשורה התחתונה, לבית היהודי אין עתיד כמפלגה עצמאית. ספק אפילו אם המפלגה תוכל להשתלב במערך כלשהו לקראת הבחירות לכנסת. עריכת בחירות מקדימות במפלגה במצבה הנוכחי משולה למסיבת ריקודים על סיפון הטיטניק אחרי הפגיעה בקרחון. הבית היהודי מתה. כל שיישאר ליו"ר שיבחר בבחירות הפנימיות הוא למצוא לה מנוחה נכונה.
אסון שקט אך מתגלגל
יואל ותמי (השמות בדויים), בני זוג המתגוררים באחת מערי המרכז, הפעילו עד לפרוץ הקורונה עסק משפחתי קטן בתחום האירועים: השכרת ציוד, עיצוב, קצת לוגיסטיקה והפקה. זה לא היה עסק גדול, וגם לא מכניס מאוד, אבל יואל ותמי עבדו בו יחד – לעיתים בעזרת אחד הילדים או עובד שכיר – וזה הספיק להם. פרנסה בכבוד, גם אם לא בשפע, עבודה עם אנשים ששניהם אוהבים, ותחושת סיפוק מבניית משהו משותף, יציר עמל כפיהם, חריצותם ויצירתיותם.
כל זה קרס כמו מגדל קלפים עם פרוץ הקורונה. אירועים בוטלו, תשלומים לא הגיעו, ומנגד ספקים המשיכו להפקיד המחאות ולדרוש תשלומים. מהר מאוד הבינו יואל ותמי שאם אינם רוצים להיכנס למערבולת מסוכנת אין מנוס מלוותר. "מכרנו את כל הציוד", מספר יואל, "ממש במחירי הפסד. לקחנו כסף של חסכונות שנועד לחתונות של הילדים, שילמנו את כל החובות, ונשארנו פשוט בלי כלום, מתקיימים על מעט מענקי הסיוע של המדינה ועל קצת חסכונות שנשארו מהשנים הטובות. אף פעם לא היינו קרובים ככה לפת לחם".
"אנחנו מחכים שהקורונה תסתיים", מוסיפה תמי, "אבל יכול להיות שזה כבר יהיה מאוחר מבחינתנו. העסק קרס ולא בטוח כלל שנוכל להעמיד אותו בחזרה על הרגליים. כבר התחלתי לחפש עבודה כשכירה אף שבגיל שלי, 55, זה כבר ממש לא קל. גם יואל מחפש, ולו זה קשה עוד יותר, ובינתיים מצבנו רק מידרדר והולך".
סיפורם של תמי ויואל אינו חריג. בין מי שהקורונה פגעה בהם יש לא מעט אנשים שיתקשו להתאושש ממנה גם ביום שאחרי. רבים מהם עצמאים שעסקיהם קרסו, אחרים שכירים שפוטרו, אך המשותף לכולם הוא שנשבר מטה לחמם. הם לא ישתקמו כל כך מהר.
הקבוצה הזאת של בני מעמד הביניים שהקורונה דרדרה אל סף העוני היא פצצת זמן חברתית מתקתקת. מציאות שאיש אינו יודע עדיין את מלוא היקפה ואינו מבין את מלוא משמעותה. הממשלה הבאה, שתקום לאחר הבחירות שבפתח, תידרש להציב בראש סולם עדיפויותיה את הטיפול באנשים האלו, שהקורונה פגעה בהם קשות.
