האייטם הראשון במהדורה המרכזית של חדשות 12 עסק בהקדמת מתן החיסונים בישראל לשבוע הבא. האייטם הבא מיד אחריו עסק בתורים ובצפיפות המסוכנת בנתב"ג. הסמיכות של שני האייטמים מראה תמונת מצב עגומה – לא של הקורונה אלא של היום שאחריה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חיג'אב בשחקים: חברת ארקיע מכשירה דיילות ערביות לקו לדובאי
– חנוכיות ליתומים ופעילויות בזום: חנוכה בקהילות היהודיות בעולם
– שיקום בית הכנסת תפארת ישראל ברובע היהודי: "הגשמת חלום"
החיסונים הם ללא ספק האור בקצה מנהרת הקורונה. סביר והגיוני להאמין שהחיסונים יבלמו את התפשטות המגפה, ואלו חדשות טובות ומרגשות, אבל המראות בתור לצ'ק אין בנתב"ג והצפיפות באוטובוסים בדרך למטוסים הן בשורה עצובה ממש. לא בגלל הסיכון הגבוה להדבקה במצב הזה ולא בגלל פחד מסגר שלישי, אלא בגלל העובדה הפשוטה שכנראה לא למדנו כלום מכל מה שעברנו.
איך יכול להיות שלהמוני בית ישראל אין סבלנות לחכות ולטוס בעוד מספר מועט של חודשים כשהם מחוסנים ומוגנים, והם חייבים לטוס דווקא עכשיו? הקורונה הייתה ההזדמנות האמיתית של האנושות להיפטר מעודף הצרכנות והראוותנות. חנויות סגורות, מקומות בילוי שוממים ושמיים נקיים היו תמרור אזהרה לכך שהגזמנו. הם גרמו לנו להמציא את עצמנו מחדש בבית, בדרכי הבילוי ואפילו בחזרה אל החופשות בארץ. קנינו פחות מוצרים מיותרים, שמרנו יותר על כדור הארץ ומשהו בנו אמור היה להשתנות.
אבל המציאות מוכיחה אחרת.
אנשים נוהרים לחו"ל בתחושה שהם לא יכולים להחזיק עוד דקה בלי לעלות על מטוס, מסתערים על הקניונים כאילו היו חנויות מזון בשעת מצור ושוב, חזרנו לנקודת ההתחלה. הקורונה אמנם שיבשה את העולם אבל אי הפקת הלקח ממנה יהרוס אותו בוודאות. בדיוק כמו בכל משבר בחיים אנחנו, כחברה, צריכים לצמוח ולצאת ממנה קצת שונים והרבה יותר טובים, אחרת נצטרך ללמוד את הלקח בצורה כואבת אפילו יותר.
