"מה היה עם קצבאות הילדים?", שאל אתמול אמנון אברמוביץ' ב'שש עם עודד בן עמי', וגם השיב: "הוא (נתניהו) חתך את הקצבאות ב-2003 התגאה בתוצאות ב-2007, ואחר כך החזיר את זה ובגדול".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עסקת חילופי שבויים היא בדיוק מה שחמאס צריך
– חידה ארכיאולוגית בכנרת: האם חז"ל שכחו את גבורת החשמונאים?
– לביבות לחנוכה, הגרסה האפויה
כל מי שגידל פה ילדים ב-20 השנים האחרונות, כנראה קפץ באותו רגע כנשוך נחש מול המסך. תוהה אם אולי שוב מחלקים פה כסף, ורק לו טרם גילו. כי, ממש לא. סכומי קצבאות הילדים אמנם חוו בשנים האחרונות תיקונים לפה ולשם, אבל לסכומים הגבוהים עליהם עמדו עד שנתניהו כשר אוצר קיצץ אותם משמעותית ב-2003, הם מעולם לא חזרו. "בגדול", וודאי לא קרה פה.
העובדה הזו שזרק אתמול אברמוביץ' לצופים, היא עוד שרשרת בדיון סוער על דיוקים ואמירת אמת שמתנהל פה כבר כמה ימים בין הפרשן הבכיר של חדשות 12, לבין ראש הממשלה. זה התחיל באולפן שישי, כשאברמוביץ' אמר כי נתניהו תמך בהסכמי אוסלו בריאיון שנתן ללארי קינג, לאחר שנבחר לראשות הממשלה ב-96', ואפילו "שיבח" אותם.
המשיך עם "מהצד השני" של כאן 11, שם הביא יואב רבינוביץ' את תמליל אותו הריאיון עם קינג. ממנו עלה כי נתניהו אמנם אמר שיכבד את הסכמי אוסלו שנחתמו בידי ממשלה קודמת, אך הוסיף שיעשה זאת למרות שהוא לא אוהב אותם, חושב שהם רעים ויגבירו את הטרור. תיאור רחוק למדי מ"שבחים" להסכם. בדיקת העובדות האלו התקבלו בששון ברשתות החברתיות ואפילו שותפו בטוויטר בידי החשבון של ראש הממשלה.
ואתמול, אברמוביץ' בא כדי להוכיח שהוא בכל זאת צודק. והביא עוד ציטוטי עבר עם התייחסויות של נתניהו להסכמי אוסלו. פעמים בהם אמר ראש הממשלה בשנים עברו כי דעתו הייתה נחושה להמשיך את התהליך, וכי "רוב רובו של העם תמך בדרך הזו, ואני מאמין בכל ליבי שזו הדרך היחידה". הפרשן הבכיר לא עצר שם: הוא גם שב והזכיר את התמונה הידידותית בה צולמו יחדיו נתניהו וערפאת, ואת ההצבעה שלו בעד ההתנתקות.
"אמנון, אתה מדבר על ההיסטוריה", אמר לו בן עמי. וקיבל את התשובה הבאה: "עודדי, זו לא היסטוריה. זו שיטה. ולא רק שיטה. זה גם אופי", ושב והזכיר את המחבלים ששלח נתניהו לחופשי תמורת שחרורו של גלעד שליט משבי חמאס, ואת הקיצוץ בקצבאות הילדים שלכאורה בוטל, כפי שהוזכר לעיל. אגב, הלחץ התקשורתי המסיבי מאוד שהופעל כאן בזמנו כדי לקיים עסקת חילופים תמורת שליט, לא זכה משום מה לאזכור.
מעבר לכך שלא נעים, בלשון המעטה, להיתפס בחוסר דיוק עובדתי מספרי פשוט כאשר אתה מתגולל על טענות כזב של אחר, נדמה כי יש בטענות אברמוביץ', בעיקר איזו היאחזות במעמד שאינו קיים יותר. בהגמוניה פרשנית תקשורתית שצרכן התקשורת הישראלי כבר לא מוכן לקבל. כי אברמוביץ' לא רק בא לומר שנתניהו ימני פחות ממועמד אחר, באמצעות אזכור אמירות שלו שאולי נשכחו. הוא מגיע כדי לאבחן את אישיותו של האיש ולקבוע במפורש אם ראוי או לא להצביע לו. ולזה, אזלה מזמן סבלנות הצופים, שברור להם שזו לא היסטוריה, זו שיטה. ואולי גם אופי.
