מארק טוויין אמר שכל הכללה אינה נכונה – כולל ההכללה הזו. אני דווקא חושב שבאופן כללי, אי אפשר בלי הכללות. כשאני קם בבוקר ולא קראתי את תחזית מזג האוויר, אז באוגוסט אלבש חולצה קצרה ובדצמבר אלבש סוודר. כי באופן כללי, בקיץ חם ובחורף קר. כולנו משתמשים בהכללות. אי אפשר לאסוף מידע ודאי במאה אחוזים על כל פרט של חיינו, ולכן אין ברירה אלא להכליל. גם חכמינו לא היססו להכליל: "כל תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה וגוררת עוון"; "אין בור ירא חטא"; "כל ההתחלות קשות".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מערכת ההגנה האווירית שתמגר את האיום האיראני
– דובאי של מעלה: המדריך למטייל הדוס באמירויות
– החיסונים הגיעו, אבל הסולידריות הישראלית נעלמה
כמובן, המכליל צריך לוודא שההכללות שלו מסתמכות על מידע נכון. אם אדם יאמר שהפרסים קמצנים, הבעיה באמירה הזו אינה שהיא מכלילה, אלא שהיא שקרית. רוב יוצאי פרס שפגשתי בחיי היו אנשים נדיבים מאוד. הכללה שקרית היא פסולה, לא משום שהיא הכללה, אלא משום שהיא שקר.
לעומת זאת, ההכללה שליהודים יש אף גדול אינה שקר. ליהודים רבים יש אף שֵמי, והאף המזרח־תיכוני הממוצע אכן גדול יותר מהאף האירופי הממוצע. זו הכללה נכונה, אם כי קשה לראות איזו חשיבות יש לה עבור אנשים שאינם רופאי אף־אוזן־גרון. אם מישהו משתמש בהכללה הזו כחלק מתיאור היהודים כמפלצות שטניות, הבעיה היא בדימוי המפלצתי השקרי, ולא בהכללה הנקודתית.
בתקופת הקורונה גילינו עד כמה חיוניות ההכללות. בפרסומים רשמיים של המדינה מבדילים בין שיעור ההדבקה במגזר הערבי, במגזר החרדי ובציבור הכללי. גם אם הממוצע הערבי גבוה, זה ודאי לא אומר שכל ערבי חולה בקורונה; כשם שתיוג עיר מסוימת כאדומה לא אומר שרוב תושביה נשֹאים של הנגיף. הרוב הגדול הם בסדר גמור, וצריך להיזהר מבלבול בין ממוצע כללי לאפיון פרטי. אבל בנסיבות שבהן אי אפשר לוודא את מצבו של כל אזרח פרטי בכל רגע, אין ברירה אלא להכליל.
חשוב לנתח ולפרסם הכללות לגבי פשיעה, למשל. באופן כללי, גברים מוּעדים יותר לרצוח ולהירצח מאשר נשים, וערבים וערביות נמצאים בסכנה גדולה הרבה יותר מיהודים ומיהודיות. אלו נתונים חשובים, שהמשטרה חייבת להתייחס אליהם
חשוב לנתח ולפרסם הכללות גם לגבי פשיעה, למשל. באופן כללי, גברים מוּעדים יותר לרצוח ולהירצח מאשר נשים, וערבים וערביות נמצאים בסכנה גדולה הרבה יותר מיהודים ומיהודיות. אלו נתונים חשובים, שהמשטרה חייבת להתייחס אליהם. תמיד עדיף לחפש מידע ודאי ובדוק, מי מתכוון לבצע פשע, איפה ומתי. אבל אם צריך להגיע להחלטה כללית – למשל, באיזו אוכלוסייה להתמקד בתוכנית חדשה למניעת פשע, או איפה להקים עוד תחנת משטרה – חשוב להכיר את הנתונים הכלליים.
עוד הכללה אמיתית: נשים נפצעות בממוצע הרבה יותר מגברים בזמן מאמץ גופני קשה. כיוון שאין לצבא דרך לוודא מראש מי תיפצע במהלך שירותה, אין לו ברירה אלא להשתמש בהכללה הזו. גם הקביעה שיחידות מעורבות בצבא ארצות־הברית מציגות ביצועים נמוכים בהרבה מאשר יחידות גבריות היא הכללה נכונה. כמו כל ארגון אחר, צה"ל משתמש כבר היום בהכללות רבות. כל מתגייס מקבל דירוג של קבוצת איכות (קב"א), שמתבסס על נתונים שונים, לצד ריאיון קצרצר ומבחן אחד. הדירוג הזה קובע את כל עתידו הצבאי. זו שיטה מכלילה, שבלי ספק פוגעת בהרבה אנשים פרטיים. החלופה היא להקדיש לכל מועמד לגיוס שישה קצינים שילוו אותו בביתו במשך שנה, ויגיעו למסקנות מדויקות יותר על אודות אישיותו ויכולותיו. בהתחשב בעובדה שמטרתו העיקרית של צה"ל אינה לדייק בדירוג של איכות חייליו אלא לנצח את אויבי ישראל, אין לו ברירה אלא להכליל.
בארצות־הברית, אסור למאבטחים להשתמש בשיקולים של פרופיילינג, כלומר בשיקולים מכלילים על זהות החשוד. לפני עשר שנים טיילנו בארצות־הברית, ולפני שהפלגנו במעבורת לפסל החירות הכריחו המאבטחים את בתי התינוקת לחלוץ נעליים לבדיקה. היא נבדקה באותה קפדנות שבה היו בודקים גבר מוסלמי מזוקן שלובש חולצה ירוקה עם הכיתוב "ג'יהאד עכשיו". בישראל, מאבטחים במקומות רגישים דווקא משתמשים בשיקולי פרופיילינג, משום שעד כה לא התגלו טרוריסטיות רבות בקבוצת הפעוטות היהודיות. זו הכללה נחוצה וחיונית.
אפשר להבין למה אנשים נרתעים מהכללות. הכללות רבות הן שקריות, והכללות רבות משמשות למטרות זדוניות. אבל התגובה הנכונה אינה להימנע מהכללות – זה בלתי אפשרי – אלא להיות מודע למגבלות שלהן. רוב המחבלים הם מוסלמים, אך זה בשום אופן לא אומר שרוב המוסלמים הם מחבלים.
לא נכון לומר שאסור להכליל. חייבים להכליל, אבל חייבים גם להבין מה אפשר ללמוד מהכללות ומה לא. פרופסור לסטטיסטיקה טבע פעם בנהר שעומקו הממוצע הוא עשרה סנטימטרים, כי גם בנהר רדוד יש בורות עמוקים. ובכל זאת, מותר לכתוב שהירקון קטן ושהמיסיסיפי גדול. נדמה לי שלזה היה מסכים אפילו מארק טוויין.
