יש הרבה דמיון בין הסיפור על יוסף בפרשת השבוע שלנו לבין סבא רבה שלו, אברהם אבינו. בפרשת מקץ מתואר כיצד יוסף פותר את חלומותיו של פרעה אבל מייחס את ההצלחה לקב"ה שכיוון אותו. כך אנחנו מוצאים גם בנוגע לאברהם אבינו כאשר גילה את נוכחותו של הקב"ה בעולם.
"כיוון שנגמל איתן זה (אברהם אבינו ע"ה), התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה, והיה תמה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו? כי אי אפשר שיסובב את עצמו (…) וידע שיש שם אלוה אחד. והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכול. וידע שכל העולם טועים כיוון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה (…) והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד".
איור: מנחם הלברשטט
הרמב"ם מתאר כיצד אברהם נעמד מול כל העולם ואמר להם: "כולכם טועים!". אנו רואים שהוא לא נרתע מפני הסביבה והחדיר את האמונה בה' לבנו יצחק, שה' אלוקינו הוא הבורא והמפרנס, המחיה והממית, המחליא והמרפא המעשיר והמרושש. וכל מקרי העולם הכלליים והפרטיים הוא יצרם וגוזרם ומוציאם לפועל. וכן נהג גם יעקב שהחדיר אמונה זו לבניו.
בפרשתנו אנו מוצאים את יוסף חדור באמונה זו. כשפרעה מפרגן לו "ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו", מתקן אותו יוסף "בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה". כלומר, החכמה לא ממני, אלא ה' יתברך הוא הנותן חכמה. לאחר מכן, בפתרון החלום מדגיש שוב יוסף, "את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה". ובהמשך, "אשר האלוקים עושה הראה את פרעה" וכן, "כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר אלוקים לעשותו".
כך מתואר גם במדרש תנחומא:
"ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו'… וירא אדוניו כי' ה' אתו". שואל המדרש: "וכי פוטיפר הרשע היה רואה שהקב"ה עמו?! אלא שלא היה שמו של הקב"ה זז מפיו. היה נכנס לשמשו, והוא (יוסף) היה מלחש ואומר: ריבון העולם, אתה הוא בטחוני, אתה הוא פטרוני, תתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי. ופוטיפר אומר לו: מה אתה מלחש? שמא כשפים אתה עושה לי? והוא משיבו: לא! אלא אני מתפלל שאמצא חן בעיניך".
יוסף חדור באמונה ומלמד אחרים שהכול ביד ה' וממנו תמיד צריך לבקש. הוא מפיץ שם השם בעולם אפילו במצרים, שיא הטומאה. וזה למעשה ההגדרה של עבד ה', שאינו משועבד לבני אדם, לא מנסה למצוא חן בעיניהם, אלא כל מעשיו אך ורק על פי הצו האלוקי.
וכך מגדיר החבר בתשובתו למלך כוזר, מיהו בן חורין:
"אין אני מבקש כי אם את החירות מן השעבוד לרבים. אשר איני רוצה כלל למצוא חן בעיניהם, ואילו השתדלתי בזה כל ימי חיי לא הייתי מגיע לכך. ואילו הגעתי לכך לא היה דבר מביא לי תועלת. כוונתי לשעבוד לבני אדם ולבקשה למצוא חן בעיניהם. מבקש אני לי את השעבוד לאחד אשר בטורח מעט אפשר למצוא חן בעיניו. דבר המועיל בעולם הזה ובעולם הבא. כוונתי למציאת חן בעיני האלוה יתברך. כי השעבוד לו הוא החירות! והכניעה לו היא הכבוד האמיתי".
כך נהג אברהם אבינו ברגע שגילה את האמת. לא נכנע לבני אדם ולא ניסה למצוא חן בעיניהם אלא כיוון שידע שזו האמת הלך בה ופרסם את שם ה' והתחיל לתקן את העולם, וכך המשיך יוסף בדרכו זו של אבי-סבו. לכן, אנו בני בניהם, מצווים להמשיך לפרסם שמו של הקב"ה וללמד שהוא מקור לכל הטוב האושר הברכה ההצלחה והישועה, ורק לו ראוי לעבוד ולפעול על-פי מצוותיו.
