הַצָּלָה וְתַבְהֵלָה

יֵשׁ טֶבַע־פֶּגַע שֶׁכָּזֶה: לִכְסֹף,
לִשְׁקֹק – אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ, לְהִתְנַעֵר.
לִרְטֹן "מָתַי הוּא כְּבָר יָבוֹא סוֹף סוֹף?" –
וְאָז לַחְרֹץ "הוּא בָּא מִדַּי מַהֵר!"

לִרְצוֹת אֶת הַמַּרְפֵּא בְּקֹצֶר רוּחַ,
אַךְ בְּהַגִּיעַ חֶבֶל יְשׁוּעָה
לוֹמַר שֶׁזּוֹהִי בְּשׂוֹרַת צָרוּעַ
וְשֶׁהַיְּשׁוּעָה הִנָּהּ שׁוֹאָה.

יָכוֹל אָדָם לִנְאֹק בְּחֹלִי,
יָכוֹל אָדָם לִזְעֹק חָמָס,
לִצְעֹק שֶׁפָּסָה הַיְּכֹלֶת,
לִשְׁאֹג נַהֲמָתוֹ חַמָּה,

לִחְיוֹת בִּנְשִׁימָה מוּגֶפֶת,
לִסְפֹּר חָרֵד אֶת הַחוֹלִים
אוֹ אֶת הַחוֹב שֶׁהַמַּגֶּפֶת
יָצְרָה אֶצְלוֹ לְאֵין מַחְלִים,

לְהַאֲשִׁים אֶת שֶׁלְּמַעְלָה
וּלְהַתְרִיס בְּיִסּוּרָיו,
לִקְרֹא עֲנֵנוּ גַּם לַבַּעַל
גַּם לָאִשָּׁה וְגַם לָרַב,

לְהִשְׁתּוֹמֵם עַל כָּךְ שֶׁטֶּרֶם
הִנְפִּיקוּ לַנְּגִיף חִסּוּן,
לְהִתְקוֹמֵם יַחְדָּו עִם זֶרֶם
הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהִכְעִיסוּן,

יָכוֹל אָדָם לִרְאוֹת לְאֹרֶךְ
מֵעַל תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה
אֵיךְ מִתְגַּיְּסִים לְשֵׁם הַצֹּרֶךְ
הַמְּדִינוֹת וְהַמַּדָּע,

וְלַעֲקֹב עִקּוּב שֶׁל קֶבַע
אַחַר קַוֵּי הַמַּאֲבָק
וּלְקַוּוֹת שֶׁהָרַכֶּבֶת
קְרוֹבָה לַיַּעַד הַמֻּבְהָק,

אַךְ אָז,
כְּשֶׁהַמָּזוֹר מֻכְרָז – לִשְׁכֹּחַ
אֶת הַצָּרוֹת וְאֶת הַצִּפִּיּוֹת,
וּבְמַטֵּה קְסָמִים מֵסִית לִשְׁקֹעַ
אֶל אִי־אֵמוּן שֶׁל לֹא־יָכוֹל־לִהְיוֹת.

יֵשׁ כַּנִּרְאֶה שָׂטָן כָּזֶה בַּנֶּפֶשׁ
הַמְּחַכֶּה לָנוּ בְּקַו הַגְּמָר
וְאֶת הַמַּעְפָּל הוֹפֵךְ לְנֵפֶל
וְאֶת הַהַצָּלָה לְצַעַר מַר;

אוֹתוֹ שָׂטָן, אוֹתוֹ מִכְשׁוֹל מִשַּׁחַת,
אֲשֶׁר גָּרַם לְמַחֲנֵה־שָׁלוֹם
לִשְׂנֹא שָׁלוֹם אֲשֶׁר עָלָה כְּשַׁחַר
כִּי זֶה אֵינֶנּוּ הַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ,

לִשְׁלֹחַ נֶחְרָצוֹת אֶל פַּח הַסְפָּאמִים
אֶת יוֹם בּוֹא חֲזוֹנוֹ הַמְּשֻׁתָּף,
כְּאִלּוּ אֵין לַחֲלוֹמוֹת־אַסְפַּמְיָה
אוֹיֵב גָּרוּעַ מֵהִתְמַמְּשׁוּתָם.

אָסִיר וָתִיק דָּבֵק בְּתָא הַכֶּלֶא
וּבְיוֹם שִׁחְרוּר לְהִשָּׁאֵר נִשְׁבָּע.
אֵיךְ מְטַפְּלִים בְּהַפְרָעוֹת כָּאֵלֶּה?
– זֶה הַמֵּיזָם הַמֶּחְקָרִי הַבָּא.