יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

משה מאירסדורף

עורך באתר מקור ראשון

נורמליזציה: הפולנים בהתנגשות חזיתית עם מרוקו

כשהסכם נורמליזציה נוסף מציק לשמאלנים, כשאבנר נתניהו עוקץ את ברק רביד וכשמנהג אדמו"רים בחנוכה מרים גבה. וגם: משחק מילים שהשתלט על פיד

אולי זה כי אין בישראל יהודים מאיחוד האמירויות, וגם הקהילה היהודית בבהוטן עוד לא עשתה עלייה, אבל אם אתה ישראלי, המילה מרוקו מייד מעוררת בך שלל אסוציאציות, בדיחות, טעמים, ריחות ומבטא. לא משנה מאיזו עדה אתה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בממשלה המקרטעת גוברים הלחצים להעברת התקציב
– המפלגה החדשה של גדעון סער: אתגרים והזדמנויות
– "להקדים תרופה למכה": בטייבה בודקים תלמידים בכניסה לביה"ס

כמו בתיאוריה של אבישי בן חיים, אתה יכול להיות פולני מישראל השנייה ומרוקאי שאינו מודע להגמוניותו. לפי זה התחלקו הצייצנים לשתי קבוצות, לא חשוב מאיזו עדה: לראשונה נקרא "מרוקאית" ששמחה והתלהבה, והשנייה תיקרא מעתה "הפולנייה" – נרגנת וכועסת אבל בדיפלומטיות, שגם בעינויים לא יוציאו ממנה מילה טובה ושלא מסוגלת לראות אחרים נהנים.


הבאים בתור היו העדות שעם ארצות המוצא שלהן עדיין לא נחתמו הסכמים:

מלחמת מרוקו-טוניסיה המשיכה לאורך השבוע:

וגם לטריפולטאים היה מה להגיד בסוגיה החשובה: למי יש קוסקוס טעים יותר?

ואחרי השלום עם המרוקאים, ככה זה נראה כשהשלום מתחיל בתוכנו:

החלק המשעשע באמת היה כשהתפרסמו הפרטים: עיקום האף שבו התקבלה הנורמליזציה עם מרוקו אצל מחנה "השלום", להלן הקבוצה ה"פולנייה". כן, אותם אלו שיצאו לרחובות בצהלות כשישראל חילקה נשקים ורכבי משוריינים למשטרה הפלסטינית לפני 30 שנה, לא יכלו לסבול את העובדה שנתניהו שוב הביא הסכם עם מדינה ערבית.

מה נגיד? חבל שהשמאל בישראל לא שקל סיבות כאלו בהרס גוש קטיף והסכמי אוסלו:

נכון, לא היו אז שגרירויות, ההגעה למרוקו הייתה רק בקבוצות ודרך מדינה שלישית, אבל ממתי אנחנו צריכים סיבה כדי לקלל את נתניהו ולהיזכר בנוסטלגיה ברבין ז"ל? הנה עוד דוגמאות:

בקבוצה ה"מרוקאית" לא נשארו חייבים:

תשומת לב מיוחדת קיבל הכתב המדיני של וואלה, לשעבר כתב בערוץ 13 והארץ, ברק רביד על הציוץ הזה:

אפרופו התחקיר של ברק רביד על הפיצה והכלב והפרות הסגר של משפחת נתניהו בפסח, אירוע היסטורי נוסף קרה השבוע חוץ מהסכמים עם בהוטן ומרוקו. אבנר נתניהו, לא יאיר, הבן שעד היום התייחס בטוויטר רק לאירועי ספורט, נתן את השנקל שלו על הצעת איווט ליברמן לאיחוד בגוש הציוני, והראה שהוא יודע לעקוץ לא פחות טוב מהאח הגדול:

לסיכום, יהודה עמרני, בניגוד לפרשנות המקובלת, מסביר שזה לא קשור רק לאסכולת "רק לא ביבי":

שניים אדמו"רים עם כינור קטן

בימי החנוכה נוהגים חלק מהאדמו"רים לנגן לאחר הדלקת החנוכייה. טוב, אולי לנגן זו מילה מוגזמת לביצועים שהתקבלו השנה בטוויטר. זהו מנהג ישן שהחל לפני שנים רבות אבל הבעיה מתחילה כשלא כל אדמו"ר שסב סבו ידע לנגן על כינור, זכה בכישרון בירושה. התוצאה שהתקבלה, הייתה מהפחות מוזיקליות:

אתם יכולים לתאר לכם את הקרקס שהתקבל בפיד. אבל אם מסתכלים על זה בצורה רצינית יש מקום לדון מה ההיגיון לשמר מנהג כשהוא נראה ככה.

מצד שני נטען בתגובה:

קל לצחוק על אותם אדמו"רים אבל לי כל הסאגה הזו הזכירה סיפור נפלא על רבי ישראל הבעל שם טוב (הבעש"ט) שמאירה את העניין באור אחר לגמרי: כשהיה הבעש"ט רואה שפורענות מתרגשת לבוא על ישראל, היה הולך למקום אחד ביער ומתייחד עם עצמו. שם היה מדליק אש, אומר תפילה אחת, נס היה מתרחש, והגזירה הייתה מתבטלת.

לאחר זמן, כשהיה תלמידו רבי דוב בר, המגיד ממזריץ', צריך לבקש רחמים על ישראל, היה הולך לאותו מקום ביער ואומר: ריבונו של עולם, הטה אוזנך. איני יודע כיצד מדליקים את האש, אבל עדיין יכול אני לומר את התפילה, והנס היה מתרחש.

ולאחר זמן היה רבי משה לייב מסאסוב הולך אף הוא, כדי להציל את עמו, אל היער ואומר: איני יודע כיצד מדליקים את האש, איני יודע את התפילה, אבל יכול אני למצוא את המקום, וצריך שיהא די בכך. ודי היה בכך: שוב היה מתרחש נס.

והגיע זמנו של רבי ישראל מרוז'ין לבטל את הגזירה. יושב היה בכורסתו, ראשו נתון בין כפות ידיו, ומשיח עם הקדוש ברוך הוא: איני יכול להדליק את האש, איני יודע את התפילה, אף איני יודע למצוא את המקום ביער. איני יודע אלא לספר סיפור זה. צריך שיהיה די בכך. ודי היה בכך (מתוך ההקדמה לספר "שערי היער" מאת אלי ויזל, בהוצאת עם עובד).

שרשור השבוע

קרן מלמד מרגלית היא עיתונאית במקור ראשון, והיא זוכה להיכנס לשרשור השבוע כי במקרה השרשור שהיא התחילה, יצא מכל פרופורציה. הכול התחיל כשצייצה בדיחת משחק מילים תמים למראה:

לא להאמין, אבל זה גרר מאות תגובות וציוצים של עוקבים שהחליטו ללכת עם הדאחקה עד הסוף:

הכתב הפוליטי של גל"צ ושל ערוץ הכנסת החליט להתמקד בתחום שלו אבל באקסטרים:

זה השתלט על הפיד עד שאפילו הם התערבו:

משהו קטן וטוב

חג החנוכה מזמן לפיד המון רגעים של חיוך, שמחה ואור. הנה מקבץ קטנטן שכולו אור איתן:

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.