בואו נדבר רעיונות, ובחייאת, עזבו את קובי

יש לי חבר שקוראים לו קובי; אנחנו מכירים מזמן, אני וקובי; הוא היה בכיתה שלי בתיכון ומאז החיים שלנו מצטלבים.
קובי, בניגוד אליי, נשאר לגור בעפולה. הוא נשוי לסיוון ויש להם ארבעה ילדים. הוא גר קרוב לבית של אמא שלי, אבל אני אף פעם לא קופץ אליו כשאני בגיחה לעמק, כי קובי הוא חבר טלפוני, מאלה שאתה מפחד לאבד אז אתה מצלצל אליהם פעם בכמה זמן גם אם אין לך כוח לדבר. קובי מפרגן לי בטירוף, נותן לייק לכל פוסט, שולח ואטסאפ אחרי כל הופעה בטלוויזיה, מאזין הדוק ל"פתחי וזמרי בעם" ברדיו. לא סתם מאזין: מאלה ששולחים הערות. היית חלש מדי בריאיון הזה, למה אתה מדבר מהר, תפסיקו לקטוע שירים באמצע. קובי סיים תואר בהנדסת תעשיית וניהול, והוא מנהל סניף מחוזי בחברת השכרת רכב גדולה. הוא אחלה גבר. יש לו הומור שאני אוהב; הוא לוקח את החיים ברצינות מינימלית ואוהב את המשפחה שלו ברצינות תהומית.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הון סיכון עם תיקון: איך הופכים את החברות המסחריות לערכיות יותר?
– בליבת הקונפליקט: מדוע אין בעליון מומחה לדיני משפחה?
– בממשלה המקרטעת גוברים הלחצים להעברת התקציב

קובי לא חי פוליטיקה לעומק. הוא עוקב, רואה חדשות מדי פעם, אבל אין לו טוויטר ובפייסבוק הוא בעיקר משתף ברכות חג שמעוצבות גרוע ותמונות של אשתו והילדים. הייתי אומר שקובי איש פשוט, אבל זה עלול להישמע מתנשא. אז אני אומר: קובי איש עם פשטות מורכבת. מאלה שיש להם דעה על הכול אבל בתנאי שזה חשוב. וקובי מצביע ביבי.

נייח אבל ניתן לניוד

הוא לא מאלה שיילכו להפגין למען ביבי ברחובות, אין לו תמונה שלו בסלון, והוא לא קעקע את הדיוקן שלו על הכתף. סתם בחור בן אוטוטו 40 שגדל בעפולה ועבר פה את שנות התשעים הנוראיות וחושב שעכשיו הוא חי הרבה יותר טוב מפעם. קובי חושב שביבי כרגע הוא המנהיג הכי טוב שיש, הוא לא חושב שהמדינה תתמוטט אחרי שהוא ילך אבל גם לא חושב שהוא מקרב אותה להתמוטטות. אנחנו מתווכחים מדי פעם על פוליטיקה, אני וקובי. אני קצת יותר "ימין" ממנו, במושגי התנחלויות ומערכת המשפט, אבל הוא אומר לי שזה לא מעניין אותו וכל עוד הוא חי טוב הוא מרוצה, עם כל הכבוד ליצהר ומנדלבליט.

קובי התקשר אליי השבוע. דיברנו קצת על השגרה, והוא סיפר לי שעפולה אדומה ושהוא בלחץ מזה כי לאשתו יש סוכרת. אמרתי לו שיהיה בסדר ושאוטוטו חיסון ושגם ככה בעפולה אין מי לפגוש כי כל החבר'ה עברו לתל־אביב אז שיישאר בבית חודש עד החיסון. קשקשנו עוד קצת על הא ועל דא ועל נושאים מעניינים פחות מהא ודא כמו המפלגה החדשה של גדעון סער.

אני לא מבין את זה, אמר לי קובי, למה כל הפוליטיקה שלנו נהייתה "רק לא קובי". אמרתי לו שזה לא אישי נגדו אלא יותר "רק לא ביבי". אז הוא ענה לי בקוביוּת שלו: "לא אחי, זה לגמרי רק לא קובי". כי לקובי אין בעיה שישכנעו אותו שלא צריך לבחור ביבי, הוא לא מהמאוהבים. הוא ניתן לניוד, ואפילו הצביע לברק ב־1999. אבל לקובי יש בעיה שלא סומכים עליו. הוא לא שונא את סער, אפילו מבין את העזיבה שלו ("אם הבוס שלי היה שונא אותי והייתי יודע שאין צ'אנס לקידום והעלאה הייתי חותך הרבה קודם"), אבל לא מבין למה גדעון פוסל את קובי.

למה כולם בפוליטיקה עסוקים כל הזמן בלהסביר לקובי שהבחירה שלו לא לגיטימית? למה יועז הנדל, איש ימין ללא ספק, מסביר לקובי בריאיון הראשון שלו שההבטחה הראשונה שלו בקריירה החדשה שלו כתומך גדעון סער היא "רק לא קובי". ללא קשר לתוצאות הבחירות. גם אם מלא קובים יצאו מהבית ויחליטו שהם מצביעים ביבי, יועז הנדל אומר שהם פסולים. בואו, אני לא תמים, לגיטימי שמפלגה אומרת "עם המפלגה הזאת אני לא יושבת". אני גם אומר את זה. אבל להנדלים ולגדעונים ולכל השאר אין בעיה לשבת עם הליכוד, רק לא עם מי שבוחרי הליכוד החליטו להעמיד בראש.

הפילוג הנכון

תבינו, גם קובי פוסל. מבחינתו הרשימה המשותפת פסולה לגמרי – וגם מבחינתי, בנינו עברנו יחד את שנות התשעים בעפולה – אבל "תבין", הוא אומר לי, "מבחינתי גם אם ביבי יעמוד בראש הרשימה המשותפת אני לא מצביע להם". קובי פוסל רעיונות, לא איש. הרבה זמן לא שמעתי את קובי עצבני ככה. מבין אותו, כבר שלוש מערכות בחירות הוא שומע שהוא לא חכם מספיק כדי לבחור במי שנראה לו. גם לי היה נשבר אם אחרי כל סקר הייתי צריך לחשב כמה מנדטים שייכים לגוש שלי וכמה שייכים לגוש "רק לא זמרי".

מחנה הימין מעולם לא היה גדול יותר, אבל התוצאות בפועל מעידות שמעולם לא היינו רחוקים יותר מממשלת ימין. הרעיונות של השמאל הפסידו אי אז כשאני וקובי היינו "יוצאים לעיר" לקנות פלאפל וברד ונחשי גומי ומתרחקים מאוטובוסים; אבל אנחנו כבר מזמן לא בפוליטיקה של רעיונות, אנחנו בפוליטיקה של רק לא קובי.

גדעון סער ישב השבוע באולפני הטלוויזיה וסיפר כמה הוא סובל מהפילוג והשיסוי, והודיע שבגללם ההחלטה המרכזית שלו היא שבשום אופן, לא משנה מה, הוא לא ישב עם קובי. הוא לא פסל את ליברמן, שעשה קריירה ארוכה משיסוי; הוא לא פסל את לפיד, שעל הגב של המגזר החרדי נסק למרומי הפוליטיקה; המסקנה: הסתה ופילוג לא ממש מפריעים, כל עוד הם מכוונים לכיוון הנכון.

אני כותב את הטור הזה כשאני עוד לא יודע אם יהיו בחירות, אבל אם אוכל לשאת תפילה אחת לכל הליברמנים, הסערים, ההאוזרים, ההנדלים ושאר חבריי לימין: בואו נדבר רעיונות, ובחייאת, עזבו את קובי.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il