לפני 39 שנים בדיוק נחקק בכנסת חוק רמת הגולן, שקבע "כי המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". באותו יום נחקק גם חוק יסוד ירושלים בירת ישראל. ההחלטות קיבעו לראשונה חלק מגבולותיה של מדינת ישראל. הן גם הביאו למשבר דיפלומטי ששיאו בהחלטת הנשיא רייגן להשעות את השיח האסטרטגי עם ישראל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מחבל יידה בקת"ב, הלוחם לא ירה: "מערכת המשפט אשמה"
– "סוחר בערביי ישראל": זעם על בחירת ברכה ליו"ר ועדת המעקב
– הערב זה מתחיל – שידור כנס המודעות הכלכלית
הכותרות ההיסטריות וההיסטוריות נגד הסיפוח בישרו שמדינת ישראל מובילה את עצמה לסוף דרכה. אך המציאות הוכיחה אחרת: ארה"ב מכירה כיום בריבונות ישראל ברמת הגולן, ועוד ועוד מדינות מקימות שגרירויות בירושלים בירת ישראל. בדין ודברים בין ראש הממשלה דאז מנחם בגין לח"כ דאז אמנון רובינשטיין ביקש חבר הכנסת "למנוע את סיפוח רמת הגולן, מהלך הנוגד את החוק הבינלאומי". בגין בקולו הציני ענה: "סיפוח, אתה אמרת סיפוח, אני לא אמרתי מילה שכזו".
שאלת סיפוח יהודה ושומרון מורכבת יותר משאלת הגולן. הרכב האוכלוסייה שונה, וביהודה ושומרון חיים פלסטינים רבים לצד לא מעט יהודים. נדמה שהכול מבינים ש"סיפוח" מלא של השטח אינו נכון ואינו משרת את ההתיישבות, ואף מזמן איום דמוגרפי על המדינה היהודית. משום כך יש לאמץ את גישת החוק שהוביל בגין, ובניסוחו של השופט אדמונד לוי: "החלת החוק הישראלי ביישובים הישראליים". די להתיישבות שהמשפט, השיפוט והמנהל של המדינה יוחלו בתחומיה.
עד עתה, מי שהגיע לבית המשפט לדיון שנושאו שוכן מעבר לקו הירוק לא ידע מול איזו מערכת חוקים הוא עתיד להתייצב. שופטי בג"ץ יכולים להתנהל לפי החוק העות'מאני, הבריטי, הירדני, כללי השלטון הצבאי או החוק הישראלי. החלטה על החלת החוק היא צעד ראשון לנורמליות משפטית שתועיל לכולם – לפלסטינים, ליהודים, לשופטים ולממשלה.
ההתיישבות ביהודה ושומרון, שמתקרבת בצעדי ענק לעבר מיליון מתיישבים, היא נטל על משרד הביטחון. המנהל האזרחי שהוקם כדי לתת מענה לצרכיה אינו מצליח עוד לעמוד באתגרים. מפקד פיקוד המרכז ואנשי המנהל האזרחי נאלצים להתעסק באישורי בניית מדרכות, בפיתוח גני ילדים, באישור תקנות להצבת לוחות סולריים ועוד שלל נושאים שאינם קשורים למדיהם. רצונם לסייע גדול, אולם הצרכים רבים, והמערכות הקיימות אינן מצליחות לתת מענה.
גם ברמה החברתית־ערכית עולה השאלה מדוע זכויותיו של תושב עפרה או אפרת, שמשרת במילואים ומשלם מיסים, אינן שוות לאלה של תושב רעננה. מדוע חוקי המדינה וההטבות שעולים מהם, לעיתים אינם חלים גם עליו? דוגמה לכך חווינו השבוע, כאשר מסע בן 12 שנה להנפת תורן תקשורת באפרת, הגיע לסיומו אחרי תלאות בירוקרטיות רבות. לכן נכון שהמדינה תאמץ כלפי יהודה ושומרון גם את החלק השני בחוק הגולן, ותקבע כי בתחומי היישובים יחול "המנהל של המדינה".
החלת הריבונות במתכונתה המלאה, שקיווינו שתתרחש בכהונת הנשיא טראמפ, ירדה לעת עתה מהפרק. עכשיו על ההתיישבות לאמץ קו אחר, ברוח חוק רמת הגולן ובדגש על הפעלת המשפט הישראלי והחלת החוק הישראלי בתחומי היישובים. ההחלטה על חוקי רמת הגולן וירושלים לפני 39 שנים התקבלה כמה חודשים לפני השלמת הנסיגה מסיני, בשיאו של תהליך מדיני. אף על פי כן עצר הנשיא רייגן את השיח על מסמך הבנות אסטרטגי עם ישראל. אחרי 39 שנה, עוצמתו האסטרטגית של הקשר בין ישראל לארה"ב אינה מוטלת בספק. גם מעמדה של ירושלים כבירת ישראל התחזק. המסע הבא של מדינת ישראל צריך לקבע את מעמד ההתיישבות. שמונה חברי כנסת מהעבודה תמכו בחוקים ההם; בכנסת הנוכחית התמיכה גדולה אף יותר. חוק רמת הגולן צריך להיות לנו מצפן.
