זוכרים את פייסבוק? לא, לא הרשת החברתית המודרנית שאתם מסרבים דרכה להזמנות לאירועים אקראיים. אני שואל האם אתם זוכרים את פייסבוק בימים המוקדמים, 2011 כזה. כשפייסבוק עוד היה נוצץ ומקורי. הילד החדש והמחונן בשכונה שמציע ממשק מהפכני ואפשרויות שומטות־לסת, כמו קירות אישיים לניוז פיד או עמודים מגניבים למשחקים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שער הדולר בשפל של עשור
– רגע לפני בחירות: סמכויותיו של ניסנקורן בלב המחלוקת
– חזירות בכשרות מהודרת: הקפיטליזם הציל אותנו מהקורונה
זוכרים את טוויטר? לא, לא האפליקציה שאתם נכנסים אליה כדי לצרוך את המנה השעתית של פוליטיקה, זעם וטינופת אחרת שלכם. אני מדבר על טוויטר הישן יחסית. טוויטר של 2012־2015. זה שהציע מיקרו־בלוג ציבורי, שיתופים מהירים ונהר בלתי נגמר של פיסות מידע ודעות, כולן ארוזות ב־140 תווים חביבים.
That thing you didn’t Tweet but wanted to but didn’t but got so close but then were like nah.
We have a place for that now—Fleets!
Rolling out to everyone starting today. pic.twitter.com/auQAHXZMfH
— Twitter (@Twitter) November 17, 2020
אלו כמובן לא היו שתי הרשתות החברתיות היחידות שצצו בטלפונים שלנו החל מהעשור הקודם. תופעת האימפריות החברתיות שקמות וקורסות הייתה קיימת ומסוקרת היטב כבר לפני למעלה מעשור. אז, החברות האלו ניסו כל אחת להבדיל את עצמה עם פיצ'ר חדש וייחודי, כזה שרק לה יש ולאחרים אין. כזה שיגרום לנו לעבור את התהליך המייגע של יצירת חשבון חדש, מילוי פרופיל משתמש, חיפוש חברים ועמודים לעקוב אחריהם וניהול משתמש פעיל ברשת שלהן. אבל כיום, הבעיה הפוכה. והיא מייגעת הרבה יותר.
פתחתם טוויטר בזמן האחרון? בוודאי שמתם לב לעיגולים השטניים הקטנים שצצו בחלק העליון של המסך. Fleets, התשובה של טוויטר לסטוריז, נוספו כאפשרות רק לפני חודש וכבר נוחלים הצלחה מסחררת. כי למה לא? למה שטוויטר לא תהיה מיקרו־בלוגיה של רפש אינפורמטיבי, רפש פוליטי ורפש תרבותי, וגם פלטפורמה לסטורי?
מה עם יוטיוב? אם כמו רוב העולם יש לכם שם חשבון, בוודאי שמתם לב לכרטיסים המעצבנים הקטנים האלה שכשמקליקים עליהם הם מובילים, איך לא, לסטוריז. כי למה שיוטיוב לא תהיה פלטפורמה לשיתוף וידאו וגם פלטפורמה לסטורי?
ואולי פספסתם את החדשות, אבל גם ענקית המוזיקה ספוטיפיי פתחה אפשרות משלה לסטורי. מכאן הדרך קצרה לסטוריז בוויז, סטוריז בנטפליקס, סטוריז ברדיט, סטוריז באפליקציה לניווט קברים בהר הרצל.
מה שמצחיק זה שהמחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשנחשפתי לפשע המלחמה הזה הייתה "אני לא מאמין, הם מעתיקים מפייסבוק!" – אבל כמובן פייסבוק עצמם לקחו את הסטורי מאינסטגרם שבבעלותם. ואינסטגרם, בטח תופתעו לשמוע, גנבו את הרעיון המקורי מסנאפצ'ט. וזה לא שסנאפצ'ט תמימים. לא, הם השיקו לאחרונה "ספוטלייט", שנראה בדיוק כמו "רילז" של אינסטגרם, שהוא בעצמו העתקה ברורה של טיק־טוק. אותה טיק־טוק שקמה על חורבותיה המעשנות של פלטפורמת הקליפים הקצרצרים ויין.
העתקה היא לא בדיוק תופעה חדשה. היא מלווה אותנו משחר האנושות והופיעה שוב ושוב בכל פריצת דרך משמעותית בהיסטוריה. אבל מה שקורה באתרים שלנו בזמן האחרון זה אבסורד מוחלט. כל יום שעובר מקרב אותנו לשלב שבו כל הרשתות החברתיות ייראו ויעשו אותו דבר בדיוק. במקום לנסות לנצח במרוץ, כל חברה עושה את המקסימום כדי פשוט לא להפסיד. ממקום של המצאות חדשות וחידושים גאוניים, תחום הרשתות החברתיות הפך ליותר מונוטוני מהבדיחה הבומרית שסבתא שלכם שיתפה בפייסבוק בשבוע שעבר, עם רקע של אימוג'ים צוחקים והכול. חכו חכו שהיא תגלה מה זה סטורי. אופס, זה רעיון טוב לטיק־טוק.
// והרי החדשות
עשור של ציפייה למשחק "סייברפאנק 2077" של CD Projekt RED הסתיים בשבוע שעבר עם השקתו הרשמית בקול רעש גדול. מהר מאוד התברר שחרף העובדה שהאפוס הפוסט–מודרני נדחה שלוש פעמים כדי לוודא איכות מקסימלית, הוא גדוש ביותר באגים מרימון אורגני. המלצה שלנו: דחו סיפוקים והמתינו חודש–חודשיים לפני רכישה.
// הגאדג'ט המיותר של העונה
אחד המוצרים הפופולריים ברשימות הנחות בלאק פריידיי השנה היה מנורת לילה צבעונית… לאסלה שלכם. המשך ישיר לטרנד המוגזם של נורות LED צבעוניות בכל מקום. המוצר הזה יוודא שלעולם לא תשבו בחושך, עם חיישן תזוזה שתמיד יאיר לכם פנים.
