שר הדיגיטל דודי אמסלם הכריז מלחמה על "נבחרת הדירקטורים" שהקימו שר האוצר לשעבר יאיר לפיד ומנהל רשות החברות הממשלתיות בזמנו אורי יוגב. מדובר במאגר של מועמדים מקצועיים לכאורה שהשרים אמורים לבחור מתוכו את מי שהם מעוניינים למנות לדירקטורים בחברות הממשלתיות ובתאגידי הממשלה האחרים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "סוחר בערביי ישראל": זעם על בחירת ברכה ליו"ר ועדת המעקב
– החל מבצע החיסונים: צוותי הרפואה ובני 60 ומעלה תחילה
– הערב זה מתחיל: שידור כנס המודעות הכלכלית
בנאום שנשא בכנסת לפני כשבועיים אמר אמסלם, הממונה על רשות החברות הממשלתיות: "החלטתי שאני מבטל את נבחרת הדירקטורים שהקימו לפיד ויוגב בצלמם ובדמותם. יש עוד כמה אזרחים חוץ מהנבחרת הזו, לכן החלטתי לפתוח אותה לכל אזרחי ישראל שעומדים בתבחינים שנקבעו בחוק. גם עקרת בית יש לה תובנה, גם פועל ייצור יש לו תובנה. בשבילם, הם לא מתאימים. הם טובים רק כדי לנקות את המשרדים של הדירקטורים".
אמסלם גם ציטט נתונים שלפיהם 60 אחוזים מחברי ה"נבחרת" הם עורכי דין ורואי חשבון אשכנזים בני 60 ומעלה המתגוררים בגוש דן. בהודעה אחרת כינה אמסלם את חברי הנבחרת "קצפת צפונבונית".
מול אמסלם התייצבה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, בחוות דעת שבה דרשה השבוע להמשיך בשיטת הנבחרת. זילבר ציינה אמנם שיש לחדש את הרכב הנבחרת עקב הזמן שחלף מאז מינויה, אך קבעה כי אין מקום לשנות את שיטת בחירת הדירקטורים בהליך שהוא "פומבי, תחרותי ושוויוני", לפי הגדרתה. אבל אמסלם לא ויתר. במכתב למנהל רשות החברות דרש אמסלם להתעלם מחוות הדעת של זילבר, שהוא כינה "מעוותת והזויה", והודיע שלא יחתום על מינויים שעלו מתוך הנבחרת.
את הכרזת המלחמה של אמסלם אפשר לראות באור ציני, כמאבק על ג'ובים לחברי מרכז ליכוד. אולם אפילו כך, אי אפשר להתעלם מהשאלה האמיתית שהעלה בדבר דמותו הרצויה של השירות הציבורי. האם מה שמכנה דינה זילבר "הליך פומבי, תחרותי ושוויוני" אינו כלי להדרת אוכלוסיות חלשות יותר מעמדות השפעה וכוח?
התבחינים להצטרפות לנבחרת הדירקטורים מעדיפים היום במובהק את מי שכבר כיהנו בעבר בדירקטוריון של חברה שמדווחת לבורסה. ממילא לא תמצאו בה פועלי בניין או מורים. המילייה של חברי הדירקטוריונים בחברות הללו הוא בעל פרופיל מסוים, שאכן מתאים לניהול חברות ממשלתיות כדוגמת חברת החשמל או מקורות. אולם לא כל חברוּת בדירקטוריון של תאגיד ממשלתי דורשת ניסיון עסקי. גם אם הדרישה לצרף עקרות בית לדירקטוריונים של חברוֹת ממשלתיות היא פופוליסטית בעיקרה, הדרישה לגיוון ברקע של הדירקטורים ראויה בהחלט.
