כן. אפשר לומר תודה לממשלת ישראל, המושמצת, המסורבלת, זו שכרגע נמצאת בחדר הטראומה ומנסים לגנוב לה עוד כמה חודשים של חיות. אפשר להוקיר בתוך הדימוי המאוד קטגורי שנוצר לה בדעת הקהל, ובעיקר באדיבות הפרשנים הפוליטיים וכלי התקשורת המסחריים והמוטים מדעה פוליטית, את פועלה בתחום הקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– זמני כבר 53 שנים: בג"ץ דן בזכויות התפילה בהר הבית
– דעה: תשובת היועמ"ש לבג"ץ בעניין זילבר מוכיחה: מבחינתו, הציבור מטומטם
– מסע היסטורי בעקבות "יד אבשלום"
אפשר להוקיר את הצלחתה המדהימה של הממשלה להשיג כמות נכבדת של חיסוני קורונה לאזרחי המדינה. כן, לכולם. גם לאלה המשמיצים, הביקורתיים, הלא ממושמעים, המפגינים, המוחים והבלתי מרוצים. אגב, את אמירת התודה אפשר ובהחלט רצוי לחלק עם העומד בראשה, בנימין נתניהו, שהוא אצל חלקים גדולים מהציבור, גם אם לא רובו, נתפס כסדין אדום של המערכת הפוליטית בישראל.
זה בלט עד כדי צרימה לחזות בתמונות והמהדורות של אולפני התקשורת בכל ערוץ אפשרי, כיצד כל הערוצים החליטו לחרוג ממנהגם החמצמץ. כולם שידרו את מבצע החיסונים לצוותי הרפואה, והכתירו את היום כיום חג המסתמן כנקודת מפנה שממנה מתחילה (אולי) ישראל לעשות את דרכה חזרה לסוג של נורמליות. אבל דבר אחד לא השתנה: חוסר היכולת לפרגן. עד כאן.
באופן מעורר השתהות הוצג מבצע החיסונים כסוג של התפתחות על־טבעית. אירוע שאינו קשור בכלל לבני אדם ולעשייתם של גורמים כאלה ואחרים. כאילו החיסונים פיתחו ידיים ורגליים קטנות אבל זריזות, והגיעו חיש מהר מהמקפיאים העמוקים והקרים של חברת פייזר למתקני האחסון של חברת טבע בשוהם ללא יד מכוונת, אולי יד ההשגחה האלוהית. אבל לא צריך להתבלבל גם בעניין הזה. שום פרשן, מגיש מהדורות או עורכיהם לא פקח בחודשים האחרונים את עיניו וגילה את האור הגנוז. רחוק מכך.
אם יש יד מכוונת בכל הכיסוי התקשורתי הרי שזו היד שביקשה למסגר את האירוע כיום חג נטול הורים בשר ודם, קל וחומר מופשטים. כי זו הדרך לנתק בין הסיטואציה שהיא באמת מדהימה ובבחינת התפתחות חיובית, לבין הגורמים המושמצים והלא מקובלים שעמדו מאחוריה. הם עלולים רחמנא ליצלן לקבל דיווידנד פוליטי מכך, דווקא בתקופה שבה המערכת הפוליטית נמצאת על סף בחירות, ומבקשי הדחתו של נתניהו שוב (הדפוס הפבלובי) רואים את האור בקצה המנהרה החשוכה.
אבל מה שניתן להגדיר כפייק כיסוי של התקשורת אינו ממש יכול לכסות את האמת הגדולה המבצבצת דרך תמונות מרכזי החיסון, הזרועות החשופות, המחטים הדקות ובקבוקוני החיסונים של פייזר – ישראל נמצאת במקום שבו היא נמצאת לא בגלל עשייתם המאומצת של כלי התקשורת החמוצים, לא בגלל פוליטיקאים פופוליסטים, לא בגלל מכחישי קורונה באולפנים, לא בגלל פרשנים ביקורתיים. היא נמצאת שם בגלל עשייה מאומצת של הממשלה המושמצת, ובעיקר פועלו של זה העומד בראשה.
אפשר לומר הרבה על תפקוד הממשלה הזו ועל חוסר החינניות שלה, אבל אי אפשר לקחת ממנה ומהעומד בראשה את העובדה כי ניהול משבר הקורונה היה מוצלח למדי, חרף טעויות ושגיאות למיניהן. ממעוף הציפור ניתן לקבוע די בוודאות כי ממשלת ישראל, שבסופו של דבר הייתה רק ממשלת קורונה (וזה בכלל לא רע), הצליחה לקבל את ההחלטות הגדולות הנכונות לאורך המשבר כולו. העובדה כי המרכזים הטלפוניים בקופות החולים קורסים היא אולי העדות הניצחת לכך, ודווקא סיבה למסיבה ולא לעוד טענה ביקורתית עלובה.
משבר הקורונה הוא מלחמה אמיתית. ובמלחמה כמו במלחמה יש אין סוף קרבות קטנים, קשים, מפויחים, כאלה שמנצחים בהם וכאלה שלא. יש אין סוף סיטואציות, משברים, קשיים והחלטות שעומדות למבחן בלתי נגמר. אבל מעל לכל אלה יש רעיון אסטרטגי, ובמלחמת הקורונה ישראל מתקרבת אולי (בכפוף לענייני המוטציות שאינן בשליטתה) לניצחון ולהכרעה בגלל אפקטיביות ונכונות האסטרטגיה שלה ובעיקר של העומד בראשה.
דווקא משום כך, קנתה הממשלה הזו, הנמצאת על סף פירוק, את הזכות להמשיך בחייה הפוליטיים עוד פרק זמן עד להשלמת תמונת הניצחון המלאה. לא רק בשדה הבריאותי, אלא גם בשדה הכלכלי. אפשר לומר תודה גדולה, להוקיר ולהבין שזה לא הזמן לבחירות מיותרות.
