הרשת גועשת בימים האחרונים סביב שאלת תפקודו של לוחם גדס"ר גולני שנראה בסרטון ויראלי כמי שסופג ידוי של בקבוק תבערה במרחק מטרים בודדים ממחבל שהגיע לרצוח אותו, וטעה כשלא חיסל את המחבל, או לכל לפחות ניסה לחתור למגע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– השופטים רמזו שלא יפסלו: בג"צ דן בעתירות נגד חוק הלאום
– בפעם הרביעית בשנתיים: ישראל יוצאת לבחירות
– דעה: משחק ילדים: את מי מעניין בכלל "מי אשם"?
ביממה האחרונה הלוחם מקבל ריקושטים מכל צד. קצינים בכירים תוקפים את התנהלותו, אחרים קוראים לחבק אותו, וקצינים בכירים לשעבר טוענים כי העונש שקיבל – הדחה מתפקידו כלוחם, הוא עונש שגוי. אחד מהם הוא יוסי בכר, עד לא מזמן מפקד הגיס, קצין בדרגת אלוף. "ראיתי את הסרטון, קראתי את התחקיר ולא אהבתי את העונש", מסביר בכר. "נכון, כבר ראינו חדות מבצעית גבוהה מזו אבל: ראשית, המציאות של בקבוק תבערה תמיד הייתה מורכבת, כי הרי אין סכנה נוספת בזורק בקבוע תבערה שבורח. שנית, המסר בהדחה, הוא נכון כאשר מישהו התרשל באופן מודע, ולא כך הוא המצב. בנוסף, לתפיסתי צריך ללמד את הלקחים מהאירוע, ככשל מקצועי ולא משמעתי. ולבסוף, אל תופתעו כאשר התוצאה תהיה תוקפנות וירי גם כשאין זה נדרש".
"לדעתי ההדחה היא תגובה מוגזמת בעוצמתה, ומונעת מהחשיפה המוגברת בשל הסרטון", הוא קובע. אלוף בכר צודק מחד כשהוא מגדיר את אירוע בקבוק התבערה כאירוע מורכב, אבל מי שהפך אותו לכך היא המערכת הצבאית בנוהל פתיחת האש ובמסר שהיא מעבירה ללוחמים. על פי פקודה, אסור לירות במשליך בקבוק תבערה אם לאחר ההשלכה הוא הצליח להימלט. זו הוראה שגויה. מי שמשליך בקבוק תבערה צריך להיעצר ואם הוא נס על פי הוראות הפתיחה באש יש לבצע ירי באוויר, ירי לרגליים ואז לירות על מנת לעצור.
הבעיה היא שצה"ל לא מאשר את הפקודה הזו ללוחמים וכאן הטעות. נכון, המחבל שנמלט לא סיכן יותר את הלוחם שלמזלו הבקבוק לא התלקח עליו, אבל מה היה קורה אם צומת לאחר מכן אותו מחבל היה משליך בקבוק נוסף על תחנת הסעה וגורם למותם של אחרים? פיגועי שרשרת כבר אירעו והוכיחו שמי שלא עצר את המחבל בצומת הראשון לא מנע את הפיגוע בצומת השני.
באשר ללוחם עצמו, אין ספק ששגה כשלא חתר למגע, אבל לרגע אחד בואו ננסה להבין או לפחות לנסות להיכנס לנעליו של הלוחם. באירוע שכזה יש לו שנייה אחת בלבד להגיב מתוך אירוע של 30 שניות לכל היותר ובדופק 200. הוא טעה! עכשיו לכולם יש מספיק זמן לשפוט אותו ולגזור את דינו. המפקדים, התקשורת והרשתות החברתיות, חלקם חוו אירועים מהסוג הזה וחלק לא חוו משהו דומה מעולם. לכולם יש דעה ולאף אחד אין מושג איך הוא היה פועל אם היה בנעליים של הלוחם. הלוואי ואפשר היה לקחת את הפורמט ההזוי הזה לפריים טיים ולאפשר לאברי גלעד לעצור את הפריים ולשאול את הצופים "מה אתם הייתם עושים?" אבל צריך להגיד את האמת, אירוע טרור זה לא ריאליטי, למרות שאצל חלק זו המציאות. בניגוד לזמן שיש לכל אחד מאיתנו "בחדר העריכה", ללוחם הייתה שנייה אחת גורלית שגלל שיקול הדעת שלו הוא נע בין צל"ש לטר"ש.
