המפגש בין יהודה ליוסף הפותח את פרשת "ויגש", מתואר במדרש כמפגש בין שני מלכים. יתכן שחז"ל מתכוונים לתיאור עתידי, שהרי מיהודה ומיוסף אכן עתידים לצאת מלכים. אבל אם מסתכלים על ההווה, הדברים טעונים הסבר, יוסף בוודאי ניכר במנהיגותו ובמלכותו, אבל מדוע יהודה נחשב למלך? על מי הוא מלך?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מתוך משבר מעמיק, מדינות ערב פותחות במבצע התחסנות
– מות הנער אהוביה סנדק: השוטרים המעורבים לא נחקרו
– יש לנו "ארץ נהדרת" והיא לא צריכה להשתנות
יתרה מזאת, מהפסוקים עצמם ניכר הפער בין יוסף ליהודה. יהודה פונה ליוסף כעבד אל מלך: "ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני" זו פנייה מתוך הכנעה ועבדות. אפשר אולי לומר שיהודה נחשב למנהיג של אחיו, אך עדיין יש פער גדול בין הנהגת משפחה להנהגת ממלכה.
שניים ילדה לי אשתי
מה בא יהודה לחדש בנאומו הארוך? מדוע מרחיב יהודה בדבריו, ומדוע הוא חוזר על מה שכבר גלוי וידוע ליוסף?
כדי להבין זאת, יש לשים לב מה מבקש יהודה מיוסף. אין הוא מבקש סליחה ומחילה, וגם לא דורש את ביטול העונש. הוא לא מנסה להסביר דבר מה, להצטדק או להתנצל. יהודה מבקש רק בקשה אחת: להחליף את בנימין ולהיות עבד תחתיו. בקשה זו אמורה להיות פשוטה למילוי עבור יוסף, אולם עבור יהודה בקשה זו אינה פשוטה כלל, היא דורשת ממנו תעצומות נפש.
נראה שבמהלך הזה יש תשובה של יהודה על מכירת יוסף: הוא מוכר את עצמו לעבד במקום אחיו, ההפך ממכירת האח לעבד. זו תשובה של מידה כנגד מידה, שבוודאי דורשת תעצומות נפש של הכרה בחטא וחזרה ממנו.
אולם יש נקודה משמעותית עוד יותר. כשיהודה מציע את עצמו כעבד במקום בנימין, הוא מכיר בעובדה שבעיני יעקב אביו, בנימין יותר חשוב ממנו. לראשונה מגיע אחד מהאחים להכרה שיש עדיפות לאחד מבניו של יעקב, יש אח חשוב יותר מהיתר. עד עתה האחים התכחשו לעדיפות שנתן יעקב ליוסף, וזו הייתה הסיבה שהובילה למכירתו. כעת יהודה מכיר במצב המשפחתי בו ליעקב חשוב יותר שבנימין ישוב הביתה, והוא פועל בהתאם למצב זה. הכרה זו מתחדדת בדבריו של יהודה: "וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי".
ניסוח זה אינו מובן מאליו כלל, יהודה מכנה את רחל אשתו של יעקב ומציין רק את שני בניה, כאילו אין ליעקב עוד עשרה בנים, "שנים ילדה לי אשתי". הרי שיהודה מבין עד תום את המצב המשפחתי, ואולי אפילו אינו בטוח שהוא עצמו נחשב לבן בעיני יעקב. זה המהלך האדיר שעובר יהודה, ובעקבותיו מתוודע יוסף אל אחיו.
העוד אבי חי
מתוך דבריו של יהודה, נראה שדווקא הנקודה האחרונה היא שהביאה להתוודעות של יוסף. את דבריו לאחים הוא פותח באופן מפתיע: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי". הדבר הראשון שחשוב ליוסף הוא אביו. יותר מהאחים, יותר מהארץ שעזב, מה ששובר את ליבו של יוסף הוא המידע על אביו. נראה שזו תוצאה מדבריו של יהודה. כשיהודה חוזר בתשובה ומכיר ברצונותיו של אביו ובהרגשותיו, הוא מעורר לזה גם את יוסף, וגורם להיפתחות ולהיחשפות שלו אל אחיו.
מבחינה זו יהודה ויוסף הם שני מלכים, שני מנהיגים. כוחו של יוסף הוא כוח הנהגה על העולם הגשמי, החיצוני. הוא מולך על ממלכה שלמה ויודע להנהיג אותה באופן מושלם. יהודה הוא מנהיג של עולם הבית, העולם הפנימי. הוא יודע להנהיג את העולם שמכונס בפנים, במישור הפשוט של הבית ובמישור האישי. ליהודה יש כוח לחולל מהפכה בתוככי הנפש, להפוך את העולמות הפנימיים ולהנהיג אותם אל הכיוון הנכון. אולי הנהגתו של יוסף נראית מרשימה יותר כלפי חוץ, אך במובנים רבים, דווקא כוח הנהגתו השקט של יהודה דורש הרבה יותר מאמץ ועוצמה. מי שמולך כך על עצמו ועל משפחתו ראוי לא פחות לתואר מלך.
בחזרה למקור
לאור זאת, נראה כי הנקודה העיקרית המתחדשת בנאומו של יהודה היא השיבה אל האב. האחים שמכרו את יוסף התרחקו מרצון אביהם ואף התכחשו לרגשותיו, ויוסף שהיה מנותק מיעקב שנים רבות חווה גם הוא ריחוק מאביו. בין אם הוא בחר שלא לחדש את הקשר עם אביו בהיותו במצרים, ובין אם לא היה זה במודע ומתוך בחירה, מכל מקום נוצר ריחוק וניכור בין כל הבנים ובין האב. הענפים התרחקו ממקורם.
בפרשתנו, חוזרים הבנים ומתקשרים אל אביהם. יהודה, בכוח פנימי ושקט, מנהיג את החזרה הזאת; הוא מתעורר לשוב אל האב, ובעקבותיו מתעוררים שאר האחים ומתחוללת תנועה שלמה של שיבת הבנים אל מקורם.
המציאות הולכת ומתרחקת ממקורה, הנבראים הולכים ומתרחקים מבוראם, ואת הקשר הזה יש לחדש. מתוך החזרה של הבנים אל אביהם, מתחוללת תנועה של גאולה.
הרב אליהו בלומנצויג, ראש ישיבת ההסדר בירוחם ומייסדה
