ב-4.12.2016, נכנס אדם חמוש לפיצרייה בוושינגטון והחל לירות לכל עבר. לאחר שנתפס טען להגנתו בחקירת המשטרה כי בחדשות באינטרנט נאמר שבמקום פועלת רשת פדופיליה המקושרת למפלגה הדמוקרטית, והוא בא להציל את הילדים. הדברים עליהם הסתמך אותו אדם, מתברר, לא היו מעולם. הם פורסמו באתרים מזויפים ואינטרסנטים ונבעו מקונספירציה ופייק ניוז שנועדו לפגוע בשמה של המפלגה הדמוקרטית. הפרשה הזו, שכונתה "פיצה-גייט", הצטרפה לאירועים נוספים כמו פרשיית קיימברידג' אנליטיקס, המעידים על הסכנה הממשית של הפצת ידיעות כזב, ובפרט ברשת האינטרנט הוויראלית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "ממרץ עד היום אני מובטל, זה מנוון את הנפש"
– "דקירה בוגדנית בעם הפלסטיני": הנייה זועם על מרוקו
– המפתיע, הפרזנטורית והמרענן: החכ"ים שדאגו ליהודי התפוצות
פייק ניוז, תיאוריות קונספירציה וספינים מכוונים אל הרגש. לרוב הם מוגשים במעטפת סנסציונית, הם ויראליים וזכירים במיוחד, ועל כן קשה מאד לתקן את הרושם המוטעה שהם מטמיעים בציבור. רבים נהנים לחשוב שפייק ניוז וספינים הם המצאה חדשה. בשנת 2016 הכריז מילון אוקספורד על מילת השנה שנבחרה: "פוסט-אמת". אכן, בוטים ואלגוריתמים מתוחכמים הפועלים באוטומציה ובטכנולוגיית בינה מלאכותית על מנת לבצע מניפולציות וטירגוט מסרים ברשת האינטרנט הם טכניקה חדשה, אך דיסאינפורמציה וספינים תקשורתיים קיימים אלפי שנים. ניתן לראות זאת מעיון במספר מקרים בספר בראשית ובפרשנותו של רש"י, שבהחלט יכול היה לקבל את התואר "יועץ תקשורת בכיר".
ניקח לדוגמה את הפתיחה לפרשת תולדות: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". על השאלה המפורסמת מדוע קיימת כפילות בפסוק, עונה רש"י במקום: "לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה". לרוב, בכל דבר ליצנות כמו בכל שקר טוב, יש גם קורטוב אמת או היגיון (כפי שמבאר רש"י במקום אחר, במדבר, יג, כז). אך לא ברור מה הליצנות ומה קורטוב האמת באמירה ששרה נתעברה מאבימלך. אברהם הרי לא היה עקר, ישמעאל נולד לו מהגר. אם כן, שרה היא העקרה, ולפי הכתוב היא מודעת לכך עוד מפרשת לך-לך, שם היא אומרת אל אברהם "הנה עצרני ה' מלדת". אם כן, חסר היגיון לחשוב שאישה בת 90 פלוס, שחדל להיות לה "אורח כנשים", והייתה עקרה כל חייה, תלד לפתע בן לאבימלך. אבל עובדה שפייק ניוז, ככל שמפיצים אותו, הגם שהוא נטול כל אחיזה במציאות, מחלחל בסוף לדעת הקהל, עד כדי כך שרש"י הוצרך לבאר זאת, ויתרה מכך "שהקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם". כמובן, כמו בכל פייק ניוז, גם כאן היו אינטרסנטים, לדוגמא ישמעאל, שביקש לרשת את אברהם ומורשתו. אך הסיפור אינו מסתיים בשלב זה.
בפרשת וירא מסופר כך: "ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו, ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו". יצחק מתחיל לחשוד ומחבר את מחשבותיו: מחד, הוא יודע שישנו כלל שאבא לא הורג את ילדיו, מאידך, כל חייו צוחקים עליו שהוא אינו הבן של אברהם. והנה עכשיו, כשהוא מתחיל להבין שהוא הולך להיעקד על ידי אביו, הוא מחשב מסלול מחדש – ייתכן ובאמת אינו הבן של אברהם. עד כדי כך הפייק ניוז הזדוני השפיע אפילו על יצחק, והוא פונה בתדהמה אל אברהם ושואל אותו – אתה אבי? אך אברהם מרגיע אותו ועונה לו בבטחה: "הנני, בני", או במילים אחרות: אל תאמין לכל שמועה שרצה ברשת.
דוגמה לספין מוצלח ניתן למצוא בפרשת וישב. ככלל, ספין, בניגוד לפייק ניוז, אינו חייב לכלול שקר. עיקר מטרתו היא להסיט את דעת הקהל מהשאלה הבוערת לסוגיה אחרת. בפרשת וישב מסופר כי אשת פוטיפר האשימה את יוסף שניסה לשכב עמה, ולראיה הציגה את בגדיו. העובדות כמובן היו אחרות לגמרי. אך עוד באותו היום הושלך יוסף אל בית הסוהר. האירוע של יוסף היה אמור לתפוס כותרות ראשיות ולפתוח את כל מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה: "פרשייה בבית המלוכה, עבד המלך נתפס עם המלכה". בדיוק מה שהתקשורת אוהבת.
אבל איכשהו, באותו היום שמתפוצץ הסיפור של יוסף, מתפרסמים גם הסיפורים של שר המשקים ושר האופים ותופסים כותרות גדולות. על פניו הסיפור שלהם זניח: נמצא זבוב בכוס המשקה של המלך, ואבן קטנה בלחמו. קורה. אבל בכל זאת, כל הממלכה מדברת רק על כך שהמלך פיטר שני שרים בכירים, זרק אותם לכלא, והמשפט שלהם מתוקשר במשך תקופה ארוכה מאוד. מכל הרעש התקשורתי שנוצר סביב השרים המפוטרים, מצרים שוכחת את הסיפור של יוסף, והוא נדחק מהתודעה הציבורית (עובדה שתאפשר לו בהמשך לחזור לתפקיד בכיר בממלכה).
מתברר שהדברים היו מכוונים. ועל כך כותב רש"י: "לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו בגנותו, הביא להם הקב"ה סרחונם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו". למרות שאשת פוטיפר ניסתה להשחיר את פניו של יוסף, ולגרום לכל מצרים לדבר רק עליו, בסופו של דבר הפרשה נזנחה לחלוטין, והפוקוס הציבורי התמקד בסיפור אחר לגמרי. הפעם הספין הצליח, ולטובה.
