כהונת הכנסת ה-23 לא הייתה ארוכה במיוחד, ובשל כך לא היה באפשרות הממשלה לקדם מהלכים יוצאי דופן, למעט ההסכמים המדיניים עם מדינות ערב. עם זאת אני רוצה להתעכב על הפן החיובי שלה: בכנסת הזו כיהנו יותר חברי כנסת מאי פעם, שנושא הקשר בין ישראל לתפוצות ונושאי העלייה והקליטה היו מהמרכזיים שקידמו, אם לא רק אלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הותר לפרסום: נעצר הרוצח של אסתר הורגן ז"ל
– חברי קונגרס לפני קשישים: בארה"ב נאבקים על תיעדוף חיסונים
– פרישת אלקין מהליכוד: מט בשלושה מהלכים
אנחנו מצויים אמנם בסוף שנת 2020 המושמצת, ובתקופה זו נוהגים בתקשורת לקיים דירוגים במגוון תחומים, אך נחרוג קלות ממנהג זה, ונציין את הפוליטיקאים המרכזיים שקידמו את יחסינו עם אחינו ואחיותינו שמעבר לים. מכיוון שבאופן חריג יש כל-כך הרבה מהם בכנסת היוצאת, אתמקד באלה שעיקר עיסוקם היה בנושאי התפוצות או העלייה והקליטה.
המפתיע: דוד ביטן
נתחיל בהפתעת הכנסת האחרונה, דוד ביטן, שמאושפז כעת בבית החולים בשל נגיף הקורונה. ביטן שימש כיו"ר הוועדה לעלייה, קליטה ותפוצות, תפקיד שלכאורה "קטן עליו" בשל הוותק והבכירות שלו במפלגת השלטון. אך ביטן הראה לכולם איך מנהלים נכון ועדה פרלמנטרית.
כמי שמסקר את הוועדה המדוברת במשך כעשור, אקדים ואומר שמדובר בוועדה שנחשבת שולית ולא משפיעה. אולי בגלל זה היא ממוקמת דווקא במקלט הכנסת. בכל התקופה הזו לא היה יושב ראש פעיל ואפקטיבי כמו ביטן. כמי שהתרגל לסקר את התכנסות הוועדה מקסימום פעם-פעמיים בשבוע, בנושאים "פרווה" וללא כל מטרה, המייל והוואטסאפ פתאום התפוצצו מכמות הזימונים וסיכומי הוועדות. מדי שבוע כינס ביטן את משתתפי הוועדה, לפעמים מספר פעמים ביום, ודאג לסייע לארגונים, לקהילות, לחברי הכנסת ולשרים לקדם אג'נדות בעניין הקשר עם התפוצות וקידום העלייה לישראל.
כשפנינה תמנו-שטה (עלייה וקליטה) ועומר ינקלביץ' (תפוצות) קיבלו עשרות מיליוני שקלים לתקציב מיוחד סביב משבר הקורונה או עבור פרויקטים נקודתיים, הן הבהירו בהודעה מטעמן שהתקציבים הגיעו בין היתר בשל הסיוע של ביטן. הוא עצמו השיג גם תקציבים לחיילים בודדים ולמיזמי סיוע נוספים לקהילות היהודיות בתפוצות בעקבות שבר הקורונה הגדול. כשעולים וחיילים בודדים התלוננו על כך שבני ובנות משפחותיהם לא יכולים להגיע – עיינו ערך הצעה שקידמה ח"כ מיכל קוטלר-וונש לאפשר להורי נשים יולדות עולות, שאינם אזרחים ישראלים, להיכנס לגבולות המדינה בסגר – ביטן היה זה שדחף לכך שזה יקרה.
מימין ומשמאל, ובקרב כלל הארגונים והעוסקים בנושאים אלה בכנסת ומחוצה לה, קיים קונצנזוס לפיו ביטן הוא יושב ראש ועדה חריג לטובה, ואפקטיבי כמו שלא נראה כבר הרבה מאוד שנים.
הלא מגזרית: שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו-שטה
יש שיגידו שזה אך טבעי שפנינה תמנו-שטה (כחול לבן) מונתה לשרת העלייה והקליטה, כיוון שעלתה מאתיופיה, אך היא עצמה גדלה בישראל מגיל צעיר, וכאישה מוכשרת וכריזמטית הייתה יכולה לנהל גם משרדים אחרים. למרות זאת, וכמובן בגלל הקשר האישי לנושא, תמנו-שטה הייתה, ועודנה, שרת עלייה וקליטה מצוינת, בעיקר כי היא לא רק "מגזרית". אמנם היא חרטה על דגלה את העלייה הנוכחית מאתיופיה, על כל מורכבויותיה, בהן היא מכירה ואולי אף מסכימה עם חלק מהמבקרים, אך כלל ארגוני העולים יסכימו על כך שהיא שרה שסייעה לקידום העלייה מכל מדינה ומדינה. היא קידמה בצורה דרמטית את נושא הרופאים העולים, הקלה על קליטתם, ואף הצליחה לגייס 70 מיליון שקלים נוספים מתקציב הקורונה כדי להגביר את הליווי וההכנה לעלייה מרחבי העולם. תמנו-שטה לא צריכה להימדד במספרי העלייה של שנת 2020, על שמיה הסגורים והמשבר יוצא הדופן בו היה העולם מצוי, אלא דווקא בעלייה שתהיה בשנים הבאות. אם תירשם הצלחה בהורדת החסמים ובהשגת תקציב נוסף לקידום העלייה והקליטה, היא תהיה על שמה.
הפרזנטורית: שרת התפוצות עומר ינקלביץ'
נפתלי בנט היה שר תפוצות מצוין במשך שש שנים, בעיקר כי הוא נתן לצוות שלו, בראשות המנכ"ל הכל-יכול דביר כהנא, לנהל את המשרד, ושימש רק כ"פרזנטור" של המשרד ושל הנושא מעת לעת, שכן התיקים האחרים שניהל היו גדולים יותר. לכן תפקודה של עומר ינקלביץ' (כחול לבן) כשרה במשרה מלאה הוא דבר חיובי. אלא שמשבר הקורונה, למעט ביקור אחד לא ברור בלוס אנג'לס, גרם לכך שהמפגשים עם הקהילות התקיימו בעיקר דרך הזום. וזה בדיוק מה שהיה חסר לנו – דמות ייצוגית שתהיה בקשר קבוע עם יהודי העולם, בצורה נעימה ואוהבת אך גם לא מתנצלת. בנוסף, קידמה ינקלביץ' כמה נושאים מהותיים: החלטת ממשלה שעיגנה את הקשר עם התפוצות ואת פעילות המשרד כעניין אסטרטגי של מדינת ישראל, המתכללת את כלל פעילות המשרדים מול הקהילות, וניהולה בצורה חכמה ונבונה. בנוסף, הוקם מעין "בית ספר יהודי עולמי" שקיבל דחיפה משמעותית בעקבות הקורונה ומשבר החינוך היהודי ברחבי העולם. לאחרונה אימצה ינקלביץ', ואף ניסתה לקדם, את הצעתה של ח"כ תהלה פרידמן על "חוק ההיוועצות עם יהודי התפוצות" שהתכוונה לקדם בכנסת.
שרת התפוצות ביקרה מאוד את העובדה שהתקשורת הישראלית לא עוסקת מספיק בקשר עם התפוצות, אך כמעט ולא התראיינה במהלך כהונתה, למעט ריאיון אחד לוושינגטון פוסט, ריאיון לכלי תקשורת יהודי-אמריקני וראיונות קצרים במסגרות "ידידותיות". אין ספק שאם הייתה מוכנה להתראיין ולקדם את הנושא בקולה, ולא רק בהודעות לעיתונות שהוציאה, השפעתה על החברה הישראלית, ובמיוחד החרדית, הייתה גדולה. נקודה חשובה נוספת היא שינקלביץ', למרות היותה אישה חרדית, נפגשה גם עם רבנים רפורמים וקונסרבטיביים. בתחילת הדרך ניסתה התקשורת החרדית להציג אותה ככזו שנפגשת עימם, ועל כן "איננה חרדית", ואילו התקשורת הכללית-חילונית ניסתה להראות את ההפך. יש אומרים כי אם שני הצדדים מבקרים אותך – הצלחת.
העקבית: תהלה פרידמן
ח"כ תהלה פרידמן (כחול לבן) עוסקת בנושא התפוצות כבר שנים רבות, כך שזה ללא ספק נושא הדגל שלה, יחד עם נושאי דת ומדינה העוסקים לעיתים בקשר עם יהודי העולם. בנאום הפתיחה שלה בכנסת התייחסה פרידמן ליהודים ברחבי העולם, ואף הותקפה בימיה הראשונים בתפקיד בשל הציוץ הזה: "כעת בוועדת הקליטה דיברתי על כך שבארה"ב צריך למכור כליה כדי לשלוח ילדים לבית ספר יהודי. אם מדינת ישראל תסייע בנושא הזה, זה עשוי להביא לצמצום ההתבוללות". אבל הביקורת לא הפריעה לפרידמן, שהמשיכה לקדם את החלום הגדול שלה "חוק ההיוועצות" אותו הזכרנו קודם. היא אמנם לא חשבה שזה יעבור בכנסת, כפי שתכננה להציע, אך מבחינתה מספיק היה לעורר את השיח בנושא, ואולי יבשיל לכדי מימוש בעוד כמה שנים. אך הטוויסט בעלילה הגיע מכיוונה של ינקלביץ', שביקשה לקדם את החוק בממשלה, ופרידמן נאלצה לקבל זאת כיוון שכך יש לזה סיכוי גדול יותר. היא חרטה את הנושא על דגלה, ומרבה לעסוק בו בצורה מעוררת הערכה.
המרענן: יוסי טייב
ח"כ יוסי טייב (ש"ס) עושה בית ספר להרבה מפלגות שניסו לפנות בשנים האחרונות לקהל דוברי הצרפתית בישראל ולקבל מהם תמיכה. בניגוד לבנט שקרא לעצמו "האבא של העולים מצרפת", או נתניהו שקיים כמה כנסים לאותו ציבור, יש לש"ס נציג מטעמם, שעוסק יומם ולילה בסיוע לעולי צרפת, ובחיזוק הקהילה היהודית שם – הקהילה השנייה בגודלה מחוץ לישראל המונה כחצי מיליון יהודים. טייב עלה לארץ מפריז, למד בישיבת מיר ושירת בצה"ל. במידה מסוימת הוא מייצג את החרדים מהתפוצות, ואולי גם את היהודים ה"צרפוקאים" – אורתודוקסים ללא ספק, הפתוחים יותר לעולם מאשר החרדים הישראלים. טייב רואה עצמו כנציגם של העולים מצרפת, וכל פוסט או ציוץ שלו במדיה החברתית נכתבים בשתי השפות – עברית וצרפתית. הוא אף משמש כמעין "משרד ת"ש" או לשכת רווחה קטנה לכל העולים שמתקשים בשנים הראשונות שלהם בישראל. לצערנו יש הרבה כאלה.
המשפטנית: מיכל קוטלר-וונש
ח"כ מיכל קוטלר-וונש (כחול לבן) היא חברת כנסת נמרצת עם סיפור אישי מיוחד: בת לאם חד הורית ישראלית, פעילה ליכודניקית, שהיגרה לקנדה ונישאה למי שהפך לשר המשפטים שם. עם חזרה לישראל, הבינה קוטלר-וונש כי מהיכרותה הן את יהודי העולם והן את יהודי ישראל, עליה לשמש כ"גשר" בין הקהילות המרוחקות כל כך האחת מהשנייה. למרות היותה תושבת חוזרת, היא רואה עצמה כ"עולה" לכל דבר. במהלך משבר הקורונה נלחמה כל העת עבור זכויותיהם של העולים ושל בני משפחותיהם שלא יכלו להכנס המדינה. קוטלר-וונש היא יושבת-ראש ועדת משנה לעניין קשרי ישראל והתפוצות שהוקמה מחדש על ידה, ואחד הנושאים המרכזיים אותם היא מקדמת הוא ההכרה בהגדרה הבינלאומית לאנטישמיות (IHRA), וקידום המלחמה בדה לגיטימציה של ישראל.
ציון לשבח גם לח"כים הבאים: מיקי לוי מיש עתיד וקרן ברק מהליכוד, יושבי הראש של השדולה למען יחסי ישראל ויהדות ארה"ב, וכן לשר זאב אלקין, גדי יברקן, מירב מיכאלי ואופיר סופר.
