נתחיל בשורה התחתונה: אין שום סיבה הגיונית שגדעון סער ונפתלי בנט יתמודדו בשתי מפלגות נפרדות בבחירות הבאות. ועכשיו, צעד אחד לאחור.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "דקירה בוגדנית בעם הפלסטיני": הנייה זועם על מרוקו
– חברי קונגרס לפני קשישים: בארה"ב נאבקים על תיעדוף חיסונים
– פרישת אלקין מהליכוד: מט בשלושה מהלכים
בעבר כתבתי כאן שישראל חייבת לעבור לשיטה שיש בה ארבע מפלגות בלבד – ימין, שמאל, ערבים וחרדים. כל מערכת בחירות חדשה שנוחתת עלינו רק מדגישה את הצורך ביישום השיטה הזו, במקום השיטה הנוכחית של רסיסי מפלגות מימין ומשמאל שפורצות לשמי הפוליטיקה ככוכבי שביט ומתרסקות ברוב המקרים באותה המהירות. יותר מ־70 מיליון איש הצביעו לפני פחות מחודשיים למפלגה הדמוקרטית בארה"ב, שבמניפתה יש שמאל סוציאליסטי רדיקלי ומרכז מתון, וכולם יושבים יחד – לא בלי בעיות, אך יחד. אותה תמונה קיימת גם בימין האמריקני, שמצליח להכניס תחת כנפי מפלגה אחת אינספור סוגי שמרנות ולאומיות, לפעמים גם לאומנות. אם 75 מיליון אמריקנים יכולים למצוא ביניהם מכנה משותף, גם ארבעה או חמישה מיליון אזרחים ישראלים יכולים.
כל עוד השיטה לא תשתנה, נמשיך להיות נתונים לגחמותיה של השיטה הישנה והרעה, שבה כל מי שחושב שיצליח לקושש ארבעה או חמישה מנדטים ולהכריע את הכיוון שהמדינה תלך אליו רץ בבחירות ומוסיף עוד אש למדורה שמאיימת לשרוף את הדמוקרטיה שלנו. כן, ארבע מערכות בחירות בשנתיים הן אסון של ממש, שאנו לא רואים אותו כך רק כי אנחנו עמוק בתוך האירוע ההזוי הזה, ועינינו טחו מלראות.
עד שהשיטה תשתנה, אפשר לנסות להחדיר טיפת היגיון באזור אחד של המפה הפוליטית המתגבש בימים אלה, כלומר בשתי המפלגות שמנסות לזנב בליכוד ולהצמיח את המנהיג הבא של הימין אחרי נתניהו, וזאת אחרי שכל אחד מראשיה הבין שלא יצליח לעשות זאת כל עוד נתניהו נמצא בליכוד. יש לומר ברורות: "ימינה" בראשות בנט ו"תקווה חדשה" בראשות סער צריכות להתאחד ולרוץ יחדיו בבחירות הקרובות, כי הן שתי מפלגות ימין מובהקות שפונות לאלקטורט אחד – אנשי ימין־מרכז שמאסו בשלטון נתניהו. גם אם תנסו לחפור עמוק במניעים, במחשבות ובאמונות של מנהיגיהן, לא תצליחו למצוא הבדלים שמצדיקים ריצה נפרדת.
הנה שלל שאלות שעולות לגבי חיבור שכזה – בעיניי מחויב המציאות – ותשובות להן.
מי מהם יהיה ראש הממשלה?
ראשית, בל נשכח שמול סער ובנט יש מתמודד אחד, לא יודע אם שמעתם את שמו, בנימין נתניהו. אל יתהללו חוגרים כמפתחים, והדרך לבלפור ארוכה לשני הקוראים עליו תיגר. מה שהוא לא שכח כשקיבל 12 מנדטים וכולם כבר הספידו אותו, הם עוד לא התחילו ללמוד. אכן, שני האישים מעוניינים להיות ראש ממשלה מתישהו, אבל כרגע מה שאמור להיות יותר חשוב עבורם הוא איחוד כוחות שימקסם את הפוטנציאל. ואם וכאשר אכן יסתיים עידן נתניהו, מי מהם יהיה ראש הממשלה? לא כל הסכם רוטציה נחתם מראש כדי להירמס. נדמה שהשניים יוכלו למצוא לכך סידור הוגן וראוי.
מצביעי השמאל הרך והמתלבטים שתומכים בסער כעת לא יצביעו לרשימה כשבנט יהיה בה.
כל סקר שנערך בחודשים האחרונים מוכיח שההנחה הזו פשוט שגויה. ימינה כבר הייתה באזור 25 המנדטים בסקרים, מספר שהגיע בדיוק מאותו מאגר מצביעים שגדעון סער נהנה ממנו – בעיקר מאוכזבי כחול לבן (זוכרים? המפלגה השניה בגודלה בכנסת היוצאת, שמגרדת בסקרי השבוע את אחוז החסימה) – והקולות עוברים בין שתי המפלגות כמו בניסוי של כלים שלובים. מפה לשם, ואז אולי בחזרה. תנו לקולות הללו לנוח במקום אחד ומאוחד.
שתי המפלגות עוברות בוודאות את אחוז החסימה. למה להתאחד עכשיו?
לשאלה הזו יש 1,461 תשובות, כמספר הקולות שהיו חסרים ל"ימינה" לעבור את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה־21 (המכונות גם בחירות 2019 א'). המערכת הפוליטית בישראל עצבנית ומוטרפת, והכול יכול לקרות. גם גדעון סער מעולם לא התנסה בפועל בריצה שלא מתוך הליכוד, וקולותיו כרגע הם בבחינת חולות נודדים.
אבל מה עם סמוטריץ'?
לא זו בלבד שאני חושב שבצלאל סמוטריץ' הוא פוליטיקאי מוצלח וחשוב, הוא גם אישיות שהלוואי ועוד כמה שכפולים שלה היו ממלאים את משכן הכנסת ומשרדי הממשלה. אירועי השבוע הוכיחו זאת שוב, בפעם המי יודע כמה. דווקא בשל המוניטין הטוב שצבר ובצדק, סמוטריץ' צריך לעשות מעשה אמיץ, לפרוש מימינה ולהנהיג את החלק הימני העמוק יותר בחברה הישראלית, שנע מקצת ימין מימינה ועד לפאתי עוצמה יהודית.
אני משער שהוא לא אוהב את מה שכתבתי עליו כרגע, ושמבחינתו זהו חיבוק דב. אבל האמת העגומה היא שהתקשורת הישראלית הצליחה למתג את סמוטריץ' כפגע רע, כאם כל הרעות החולות, כהומופוב וכגזען. אלה שטויות. אתם ואני יודעים זאת. אבל החיים הפוליטיים אכזריים, הנתונים נתונים, וכולנו רואים פעם אחר פעם איך התקשורת מנסה ומצליחה לפגוע בשותפיו של סמוטריץ' דרכו. זה לא הוגן, אבל זו המציאות.
אם טובת המחנה כולו עומדת לנגד עיניו, טוב יעשה בצלאל אם בשנים הקרובות ינהיג את מחנה הימין ויניח לבנט ושקד לפעול במרכז הזירה. אחרת הוא ימשיך להטיל משקולת אלקטורלית על צווארם.
אתה לא לוקח בחשבון את האגו של סער ובנט.
זו באמת הערה טובה שאין לי עליה תשובה מספקת. בהחלט ייתכן ששיקולי אגו ותעופה עצמית לא מוצדקת ימנעו את האיחוד המתבקש. זה יהיה חבל מאוד.
