שלושה שבועות עברו מאז תוכנית הגמר של "הזמר במסכה", והמסכות נמצאות בכל מקום. זה התחיל עם "המדריך במסכה" בסניף של הגדולה, המשיך עם "הזאטוט במסכה" בפעוטון, ונכון להיום מתנהל משא ומתן מתקדם במטרה לגרור אותי להשתתף בפעילות הנושאת את השם המפוקפק "ר"מ במסכה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הבטן הרכה: אסור ששריטות יהפכו לעיקר החוויה ההורית
– ספינים ופייק ניוז בפרשת השבוע
– "ממרץ עד היום אני מובטל, זה מנוון את הנפש"
24.1 אחוזים מקרב צופי־הטלוויזיה בישראל, כשלושת־רבעי־מיליון איש, צפו בתוכנית הגמר, וברגע השיא של חשיפת זהותו של "התרנגול" המספר עבר את המיליון. מיליון בני אדם כוססים ציפורניים במתח כדי לדעת את שמו של זמר ושחקן שלבש תחפושת של תרנגול. זו לא בדיוק תופעה חדשה. השעשועון הישראלי הראשון ששודר אי פעם, "זה הסוד שלי", סחף בשנות השבעים המוני צופים שעמלו לפצח, יחד עם שלושת המתחרים בתוכנית, את סודו חסר־החשיבות של אדם רביעי. ובעצם חלק גדול מן השעשועונים והחידונים מבוססים על אותו רעיון, אותה משיכה, אל עבר איזה מסתורין שבעצם־בעצם אין בו שום דבר.
המשיכה הזו קיימת בנו כבר מילדות (מיהו מיץ פטל אם לא "החיה במסכה"?). אולי היום אתם יותר אנשים של פררו רושה או של קינדר בואנו, אבל כילדים אין סיכוי שחשקתם בממתק כלשהו יותר מאשר בביצת הפתעה, שהיא הסמל החזק ביותר של התשוקה אל ההפתעה באשר היא הפתעה. פעם שמתי לב שבן הארבע זורק לפח את הקליפה של הביצה, דהיינו את השוקולד, ושתיים־שלוש דקות אחר כך הוא משליך הצידה גם את הצעצוע שבפנים, ולמרות זאת גם בפעם הבאה כשאני מציע לו ממתק הוא מתחנן שוב שתהיה זו ביצת הפתעה.
הסקרנות האנושית, התשוקה אל הסוד באשר הוא סוד, היא מה שהביא את האדם אל הירח ומילא את החלל בטלסקופים ואת הארץ במאיצי חלקיקים. זה גם שורש התשוקה בלימוד התורה, שנמשלה בספר הזוהר לאהובה שנסתרת מן העין ומגרה את אוהבה בכך שהיא מגלה את פניה אליו ומיד שבה ומסתתרת. הרצון למצוא תמיד את מה שנמצא מעבר למציאות הנראית לעין הוא מה שהופך אותנו לבני אדם.
אבל התשוקה הזו אל ההפתעה היא גם מהות האסקפיזם, הרצון לברוח מן הכאן והעכשיו לטובת מציאות מדומיינת. "היצר הרע", אמר ר' נחמן מברסלב, "דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה. והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד מה אני אוחז, ולכל אחד נדמה כאילו הוא אוחז מה שהוא מתאווה. ועל כן הכול רצים אחריו, כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ. ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום".
התשוקה אל סתרי התורה והקוסמוס, והתשוקה אל סודם של הפלאפל או של התרנגול, נגזרות מאותו מנגנון פסיכולוגי. בקלות רבה התשוקה הזו עשויה להתבזבז על סודות ריקים ממשמעות
התשוקה אל סתרי התורה והקוסמוס והתשוקה אל סודם של הפלאפל או של התרנגול נגזרות מאותו מנגנון פסיכולוגי. "היצר הרע", בלשונו של ר' נחמן, הוא מי שלוקח את אחד הכוחות היפים ביותר שלנו ומשחית אותם שוב ושוב לבטלה. כי התשוקה הזו, כמו כל דחף טבעי, מתקשה מאוד להבחין בין מושאים שונים, ובקלות רבה היא עשויה להתבזבז על סודות ריקים ממשמעות. נדמה לי שהשאלה היא לא רק מהו המושא של התשוקה, אלא גם איך אנחנו מנהלים אותה או מנוהלים על ידה.
פעם שלחתי לכמה חברים חידה מתמטית. משהו עם שני נעלמים שיתגלו בעזרת כל מיני רמזים. חלקם נכנסו לעניין, חלקם התעלמו, כמה אפילו פתרו נכונה, אבל אני זוכר בעיקר אחד מהם, שלא כל כך התעניין בפרוצדורה החשבונית, אבל לחץ עליי מאוד לגלות לו מה התשובה. "זה בכלל לא משנה", אני זוכר שאמרתי לו, "מה תעשה עם המידע הזה?" – אבל הוא לא יכול היה לשוב לעיסוקיו בלי הפתרון, אז חסתי עליו לבסוף. התשובה היא, אגב, 13 ו־72, למקרה שתהיתם.
ונדמה לי שזו אולי השאלה העיקרית: האם אנחנו מצליחים להבין שהעיקר הוא הדרך, לאכול את ציפוי השוקולד בנגיסות קטנות, לחוות את הדרכים שבהן השכל שלנו מתפתח כשהוא ניצב מול חידה מתמטית, את מה שקורה לנפש שלנו כשהיא סופגת צלילים ומראות ומחשבות ותובנות במהלך צפייה בתוכנית – או שמא הסקרנות כשלעצמה כובשת אותנו, ובסופו של דבר שוב נרגיש את אותה ריקנות בפרק סיום העונה של עוד סדרת מתח בנטפליקס, או כשאחרון הזמרים יסיר סוף־סוף את המסכה.
