פעם-פעם, לפני כמעט 20 שנה, במסגרת איזו משימה בלימודי התקשורת, כתבתי שהמודל לחיקוי מבחינתי היא אילנה דיין. בנוסף לעוד מעלות מקצועיות, היא הייתה מראיינת מצוינת. תמיד מוכנה מאוד, דקדקנית. כזו ששומרת על קור רוח, כזו שיודעת לגרום למרואיינים לפרוש בפניה את האמת גם מעבר למה שהתכוונו לספר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גם החרדים הקיצונים מבינים: הרכבת יצאה מהתחנה
– עוד סגר ועוד בחירות: חשבון בבקשה
– סוף ידוע מראש: קיצור תולדות הכנסת ה־23
אבל בתחקיר פתיחת העונה ה-27 ששודר ביום חמישי, זה פשוט לא קרה. המראיינת הוותיקה, המנוסה, שימשה צינור דברור לשורה של יועצים פוליטיים, שהעבירו דרכה בדיוק את המסר שרצו. בלי שום אתגור, בלי לדחוק לפינה. הם ניבטו מהמסך כאנשי מקצוע מנוסים, עשירים ("יחסית לרעש של החיים שלך, האוטו שלך מאוד שקט", אומרת דיין לרונן צור. מה?), שמנסים לתווך ללקוחותיהם המטופשים למדי ששואפים להנהגה פוליטית, את המציאות כהווייתה.
תחת הכותרת "המלחמה הסודית בין נתניהו לגנץ" נערמו כמה סיפורים, שהקשר ביניהם נתפר ביד גסה, ולכאורה היו אמורים לשקף תמונה שממחישה עד כמה ראש הממשלה אינו בוחל בדרכים להצלת עורו ולהפלת יריביו.
הפרק התחיל בתיעוד מזימה עוכרת שלווה, שמטרתה על פי המוצג היא להקליט בני משפחה של שופטים באמירות נגד נתניהו. הסצנה המטרידה בהחלט, חסרה פרטים משמעותיים, אבל המסגור מוגש באופן ברור: כאן זה "אולי מופע יחיד", אבל הוא "ברוחו של מנגנון" של אנשים שמוכנים "לרדת נמוך וללכת רחוק" עבור נתניהו.
כבר אז, מופיע אלמנט גרפי של תצלומים תלויים באטבים על חבל, מביניהם בולטת תמונת דיוקן פניה של השרה עומר ינקלביץ'. כמו כדי לומר לצופה – עוד לא ממש צעדנו את הצעד למדמנת הרכילות הצהובה, אבל חכה, זה כבר בא. הרכילות בדרך.
לאחר מכן, במשך דקות ארוכות מסבירים עיתונאים ושאר יועצים עד כמה היה טיפשי מצידו של גנץ לספר למישהו בעולם על כך שהשב"כ חשף בפניו כי גורמים איראניים פרצו למכשיר הטלפון שלו, וכי ישנם שם חומרים אישיים מביכים. אויש, הנה השלומיאל הזה, פתח פתח דרכו יוכלו לחדור כוחות השחור.
עוד ממשיכה התוכנית ומספרת כי "גורמים נוספים", צילמו את ינקלביץ' ללא ידיעתה. בערב שבת, חשף עמית סגל כי את המעקבים הללו, הזמין בכלל גורם בכחול לבן ללא ידיעתו של גנץ, במסגרת סכסוכים פנימיים במפלגה. כלומר תדמית גנץ המוחל על כבודו מול המאפיונר נתניהו, לא לגמרי מדויקת.
סיפור סבוך נוסף מזכיר עוד אופציה לרומן אולי של גנץ, ומרמז כי חוקר פרטי שהוא אחיו של אפי נווה, נשכר בידי כחול לבן, אבל אולי כיהן בכלל כסוכן כפול של הליכוד. ועוד מקרה, הפעם זה המדובר והמוכר של יועץ התקשורת ישראל בכר, שכדי למצוא לכאורה מזור לנפשו, מצא את דרכו אל רב מפוקפק שמחזיק משרד בתל-אביב, והתגלה כנוכל שהקליט את בכר ממניעים פוליטיים.
ברגעי הסיום של הכתבה, מופיע גדעון סער. כאילו כדי לומר שהפעם, לא יהיה יריבו המרכזי של נתניהו קלולס כגנץ שנפל אל כל הבורות שכרו לו.
בפועל, הותיר התחקיר הדרמטי טעם חמצמץ של קדירה עמוסה בסיפורים המתובלת בפיסות רבות מדי של רכילות שלא הוכחה. שוב הוצגו הדברים מפי גורמים שהינם בעלי אינטרס מובהק, רק שהפעם הם זוכים לעשות זאת תחת כסות מכובדת של תוכנית תחקירים יוקרתית שמשקיפה על המשחק הפוליטי מבחוץ, בניתוח בוחן מלמעלה. לכאורה.
