מי היה מאמין שאני, בחורילה גאה שכמותי, אמצא את עצמי פותחת את הטור בהגנה על הרב קוסטינר, ראש ישיבת ההסדר במצפה רמון, אחרי שאמר בין היתר כי "הניסיון לגייס בנות הוא חלק ממלחמת תרבות להרוס את המשפחה", והודח מתפקידו במילואים כרב קורס רבנים צבאיים. אבל כזאת אני, פמיניסטית שמאמינה בחופש הביטוי, גם אם הוא מאפשר לאנשים להגיד דברים מעצבנים ומפוחדים, לשיטתי. אני גם פמיניסטית שמאמינה שהאמירות האלו בהפוך על הפוך עושות לנו שירות מצוין, אז למה להשתיק אותם – כמו שנאמרה וכאשר יענו אותן, כן תירבנה וכן תפרוצנה. (שם שם). אני יודעת, זה כאילו מצחיק לשאול על צבא – 'מה זה, דיקטטורה כאן?' (כן) אבל לשאול שאלות עוד אפשר פה, לא? (כן).
באתר סרוגים פורסמה השבוע ידיעה שחגגה ניצחון כביר על כוחות הרשע. "הוסר הסרטון המתריס מהפייסבוק של חיל האוויר", נכתב בכותרת. ואני רק שאלה, האם סרטון שעוסק ביכולתן של נשים לעשות כל תפקיד בצה"ל אם הן רוצות, זו התרסה? פה חשדתי.
לאחר שהוסר הסרטון, ארגון ״פורום לוחמות״ של קצינות וחיילות במילואים, העלה לרשת סרטון נגד התקפות הרבנים על שירות נשים בצה"ל, כשהמגמה היא "להגביר הילוך". אנחנו הרי במלחמה! הכול טוב ויפה. אהבתי שהן עונות לרבנים, בעיקר דרך הגחכה של דבריהם, ויש לומר, הרבנים מאד מקלים את עבודתן. רק מה? בסוף הסרטון הן אומרות "חופש ביטוי לומר הבלים לא מצדיק מימון מהכיס שלנו. אם נמשיך לשלם להם את המשכורת הם ימשיכו להשפיל אותנו". גם פה חשדתי.
אז הרב קוסטינר, אדם ערכי ואידיאליסט שמרגיש שהקרקע של העולם שבו הוא חי, נשמטת לו מתחת לרגליים, אמר דברים לא יפים על נשים. ראוי למחות, רצוי להשמיע קול ערכי ברור כנגדו, אבל לערוף את ראשו? לא קצת הגזמנו? שכחנו את הקטע הזה שכוחו של צה"ל טמון בהיותו צבא העם? בצה"ל העלו סרטון שמעודד נשים להתעלות מעבר לכל מיני אמירות המזלזלות בכוחן הפיזי והמנטלי של נשים. האם זה כל כך נורא? נגמרו סרטוני החתולים החמודים שאפשר לצפות בהן ברשת בלי למחות ולזעוק חמס כנגדם?
שאלת גיוס הנשים לצה"ל בכלל וגיוס נשים לתפקידי לוחמה היא לא שאלה של דלת אמות של הלכה, היא שאלה רחבה יותר ומעניינת הרבה יותר מכפי שעסקנו בה עד כה כחברה. הדיון הזה לא אמור להתנהל בצורה כזו: דתיים נגד חילונים וחילונים נגד דתיים, גברים נגד נשים ונשים נגד גברים, ובעיקר לא מעל ראשיהן של הנשים. וכשכיניתי את מה שקרה פה בשבוע האחרון "דיון", החמאתי לעצמנו מאוד. יש פה בעיקר היסטריה שנענית בהיסטריה. כן, אמרתי היסטריה, המילה הזו שאסור להגיד על נשים, אבל שימו לב, אמרתי אותה גם כלפי גברים. כי בואו נודה על האמת בלי הבדל דת, גזע ומין: נהיינו חברה היסטרית.
הרבנים אומרים 'זה אסור!', הנשים משיבות להם 'תתפטרו או תתנצלו'!, הרבנים אומרים 'תצייתי!', הנשים חורצות להם לשון. כשלא נפגשים באמת, ואפילו לא מנסים להיפגש באמת, אלא "מדברים" רק דרך כותרות, טוקבקים, ציטוטי חלקי אמירות וסרטונים, אנחנו מייצרים שיח רדוד של פילוג ושנאה שמעמיק את השסעים. וחבל, דווקא יש לנו פוטנציאל.
בדרך לעולם מתוקן יותר
מעניין לעניין באותו עניין. בשבוע שעבר פורסמו דבריו של הרב אלי סדן ולפיהם: "הפשע של הפמיניזם הוא לחנך את האישה להיות עצמאית". אני אשכרה מודה באשמה ולא מתכוונת להעלים ראיות מזירת הפשע. אני. אישה. עצמאית. שאוהבת את בעלי כגופי. ובכל זאת, אני אישה עצמאית. מי היה מאמין. אני מקווה שלא הקפצתי עכשיו את כל ניידות משטרת מחוז ירושלים בגלל הווידוי החושפני הזה.
ובכן, אני לא "מכבדת" את האמירות של הרב סדן, למרות שהתרגלנו לזה שאנחנו אמורים "לכבד" דעות אחרות. אני חושבת שאמירות כאלה הן איומות. אבל אם יורשה לי, אני יכולה לנסות להבין את המצוקה הנובעת מהן. העולם הבטוח והישן משתנה, זה שבו לאישה יש תפקיד מתוחם וברור בתוך הבית, והגבר פועל בחוץ, ויש כאלה שזה מפחיד אותם. פשוט כך.
אבל אם יורשה לי אנסה גם להרגיע. אני ונשים פמיניסטיות רבות אחרות אוהבות את המשפחות שלנו. נכון, לא תמיד יש ארוחת צהריים מהבילה כשהילדים חוזרים, לא תמיד הבית מצוחצח, לפעמים הגברים שלנו מוציאים את הילדים מהגן, ותתפלאו לשמוע, זה לא פחות טוב מאימא. בכל הכנות, אנחנו גם שואלות את עצמנו שאלות, מה אנחנו מפסידות ומה אנחנו מרוויחות. מהי הדרך הנכונה לכל אחת מאיתנו, כי אנחנו הרי לא מקשה אחת. אם אני לא רואה ערב אחד בשבוע את הילדים שלי אני מתגעגעת אליהם, אבל גם מגשימה את עצמי, וזה לא פשע. אני לא אומרת שזה לא מורכב, אבל החיים מורכבים, אתם בטח יודעים.
אנחנו גם שואלות האם קצב החיים המערבי מתאים לנו, גם לגברים שלנו שחוזרים הרבה פעמים מאוחר. אנחנו שואלות מהם המלכודים שלהם כגברים, ולא רק שלנו כנשים. אנחנו שואלות שאלות כי אנחנו ממש עכשיו, גם ברגע כתיבת הטור הזה, סוללות את דרכנו לעולם שאנחנו מאמינות שהוא מתוקן יותר ושלם יותר. עולם שיש בו רק גברים שפועלים ונותנים את הטון הוא עולם חסר, לא ההיפך. אל תכריזו עלינו מלחמה, כי הרי כמו שנאמרה וכאשר יענו אותן, כן תרבינה וכן תפרוצנה. (שם שם).
