הרבה כותרות יצאו מהכנס שערך 'מקור ראשון' עם המכון הישראלי לדמוקרטיה בתחילת בשבוע שעבר. מי שדבריו לא זכו לתשומת לב, אך דומה שסיפק הצצה לשלב הבא של חקירות נתניהו, הוא עו"ד אילן סופר. סופר מייצג שלושה עדי מדינה שכולם מדברים עליהם. משה יוסף, העד המרכזי בפרשיות ח"כ דוד ביטן; מיקי גנור, הציר שעליו סובבת פרשת הצוללות; ודוברו לשעבר של נתניהו, ניר חפץ.
"אני לא מכיר את פרקליט המדינה, אבל מצטרף לכל מילה שלו בנוגע לתהליך ההפיכה של חשוד לעד מדינה", פתח סופר את דבריו בפאנל שכותרתו 'האם ישראל מושחתת?'. כמה דקות קודם לכן הצהיר שי ניצן כי "לעולם, לעולם, לא נגייס עד מדינה ונאמר לו לשקר כדי להפליל אדם אחר. כל טענה אחרת היא מופרכת. אנו מחויבים אך ורק לאמת, אך ורק לראיות".
שניהם הגיבו כמובן לטענת ראש הממשלה, ולפיה "לוקחים אנשים שטוענים שהם ביצעו איזו עבירה, מכניסים אותם למעצר, מהלכים עליהם אימים, אומרים להם: 'החיים שלכם הסתיימו, החיים של המשפחה שלכם הסתיימו. אנחנו ניקח מכם כמעט הכול, גם את החירות שלכם. אתם רוצים להיחלץ מזה? יש מוצא אחד – לכלכו על נתניהו. לא חשוב שתגידו שקרים הזויים, העיקר – לכלכו על נתניהו'".
גם סופר, כאמור, דחה את הדברים. "תהליך ההפיכה לעד מדינה הוא מדוקדק, ומבחן האמת ומהימנות העד הוא המדד העליון להשלמתו. הוא נעשה במשורה ובמשא ומתן קשוח ביותר. אין בו שמחה לאיד ואין בו חופזה". כמנחה הדיון שאלתי אותו האם דוחקים בעד להביא את הראש של הבכיר יותר, כדי שהמערכת תקבל את ההרשעה שהיא מחפשת. "בשום פנים ואופן לא", השיב סופר.
ראש הממשלה התבסס בדבריו על דיווח ב'גלובס', שבו נאמר כי עו"ד איתן צפריר, מי שהיה ראש מטה שר התקשורת, התבקש על ידי החוקרים לומר ש'נתניהו נתן לו את ההנחיה להקל עם בזק'. האם הלקוחות שלך חוו דברים כאלה?
"איני מכיר את החקירה של מר צפריר. במקרים שאני הייתי שותף להם, הדבר היה הכי רחוק מכך ככל שאפשר להעלות על הדעת. אין בשום פנים ואופן הכוונה, כיפוף ידיים או מגמה להכתיב לעד את עדותו. בכל המקרים שאני טיפלתי זה לא היה בשום פנים ואופן".
דבריו של סופר משרטטים את מפת הכוחות הבאה של חקירות ראש הממשלה. מצדו האחד של המתרס, התביעה ועמה עורכי הדין של עדי המדינה. מצדו השני, נתניהו ותומכיו. המערכה לא תיסוב רק על עניינים נקודתיים כגון מה בדיוק היו הנחיות נתניהו ומה אמר, אלא על הלגיטימיות הציבורית של מהלכיו. זה יהיה דו־קרב על כל הקופה: ימין נגד שמאל, ישראל היום נגד ידיעות, ואולי אפילו מוקדי הכוח כנגד הציבור.
"הסכנה החמורה ביותר לדמוקרטיה הישראלית שחווינו בעת האחרונה, היא התופעה של הניסיון להשתלט על גופי התקשורת של מדינת ישראל בדרכים כאלה ואחרות", המשיך סופר. "הציבור נוטה לעתים לבלבל בין רצון של פוליטיקאים להשפיע על התקשורת באמצעות יחסי קח־תן, ובין ניסיונות ממוסדים להשתמש בכוח השלטוני על מנת להשתלט על גופי התקשורת במדינת ישראל. יחסי קח־תן הם לחם חוקם של פוליטיקאים – קח הדלפה תקבל תמונה בעיתון, וכן הלאה. לא לזה הכוונה. ראינו זאת (השתלטות ממוסדת) בגלי צה"ל, בתאגיד, בידיעות אחרונות, בישראל היום, בוואלה־בזק ובאינספור ניסיונות למזג, לפצל, לחלק ולאחד בין גופי התקשורת. המטרה היחידה שעמדה מאחורי הניסיונות האלה היא להפוך את גופי התקשורת האלה לצייתנים. יש עובדה אחת שאינה שנויה במחלוקת. ב־2009 מדינת ישראל הלכה לבחירות בגלל ישראל היום. תבינו מה המשמעות של הדבר הזה, ומה הסיכון שיש בו לדמוקרטיה הישראלית".
כה אמר עורך דינו של ניר חפץ, והנה לנו טעימה מקרב ההון־שלטון־עיתון־המון שילווה אותנו בשנים הקרובות.
