ב-19 בינואר יגיע המתח לשיאו: למחרת היום טראמפ אמור לרדת מעל במת האירועים, ואולי אף מעל במת ההיסטוריה, אבל איראן נשארת. מנהיגי איראן ספגו מכות קשות מצד טראמפ במהלך כהונתו אבל החמור מכול: הוא השפיל אותם לעיני כל העולם, הוא הביא אותם לפת לחם והתנשא עליהם. למרות הכול הם שרדו אותו אבל כבודם נרמס, ועל זה אין סליחה ואין מחילה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
בחירות, טייק 4: כך יראה יום הבוחר בצל הקורונה
דובאי, הגרסה הכשרה: ביקור קולינרי בידידה החדשה
בלי כבוד עצמי: איך הופכים מאה לאפס בערב אחד
בנוסף, ב-3 בינואר יחול יום השנה לחיסולו של קאסם סולימאני, האיש והאגדה, אשר העניק למנהיגות האיראנית את היכולת להשתלט באופן מעשי על מדינות ערב. חיסולו השאיר ביכולת זו חלל, שמחליפיו מתקשים למלא. לא ייתכן שמנהיגי איראן יעברו על חיסול סולימאני לסדר היום ללא נקמה ראויה בסדר גודל שיהלום את חשיבותו עבורם.
לפני כחודש חוסל גם ראש תכנית הגרעין הצבאית האיראנית, מוחסן פח'רי-זאדה, ואיראן טוענת שיד ישראלית ביצעה "פשע" זה, אשר טרם ראה פעולת נקם שאין למשטר האיראני מנוס מלבצע אותה.
אין לי מידע פנימי אבל ליבי אומר לי שמנהיגי איראן מתכננים לבצע ב-19 בינואר פעולה צבאית מרשימה על שמו של סולימאני, ואולי גם פח'רי-זאדה, שתחזיר להם – מעל לכול – את הכבוד, ותשיב להם את המעמד שהם רגילים אליו: הבריון באזורי המדבר שבעדינות, בלשון רכה ואדיבה כולם – מהאמירויות דרך סעודיה, ישראל ואירופה ועד לארה"ב – פוחדים ורועדים ממנו. לא פחות.
פעולת הנקם האיראנית לא תבוצע מאיראן אלא משתיים, ואולי שלוש, מגרורותיה: תימן, עיראק וסוריה, כדי לא להפליל את איראן באופן ישיר, בוודאי בעיני ביידן, הנשיא האמריקני הנכנס; וגם כדי להוכיח את השליטה האיראנית במדינות אלה למרות הניסיונות האמריקנים והישראליים רבי השנים לעצור את ההשתלטות האיראנית עליהן. מי שיבצע את הפעולה יהיו – איך לא? – "כוחות השחרור המקומיים" כלומר המיליציות השיעיות של כוח קודס – הזרועות שסולימאני הפעיל. סביר להניח ש"יועצים" איראניים יהיו נוכחים ופעילים באתרי השיגור של הטילים והכטב"מים שישוגרו בפעולה המתוכננת.
הפעולה האיראנית תהיה (שוב) אולי נגד שגרירות ארה"ב בבגדד, אולי נגד בסיסי "צבא הכיבוש הגאוותן", כלומר האמריקני, בעיראק ובסוריה, וייתכן אף נגד מתקני נפט סעודים (כמו בספטמבר 2019) ושל בחריין ואיחוד האמירויות, כדי להראות להן את "כוחה וגבורתה" של החברה החדשה שלהן, ישראל הבזויה והבוגדנית, שלא תנקוף אצבע כדי להצילן מהשכנה הגדולה, החזקה והמכובדת שלהן.
ולמה 19 בינואר? זה יהיה יום אחד בלבד לפני הסתלקות טראמפ מהבית הלבן, והוא לא יוכל לבצע פעולת תגובה רצינית נגד איראן.
אם אכן יש למנהיגי איראן כוונה לבצע פעולה כזו, סביר להניח שארגוני המודיעין של ארה"ב, סעודיה וישראל קלטו אותה, והיא מה שגרמה לתגבור הכוחות האמריקניים במפרץ בשבועות האחרונים.
כרוניקה של עלייה במתח
בחודש אחד בלבד שלחה ארצות הברית לאזור המפרץ שלושה מפציצי B-52 , צוללת גרעינית "ג'ורג'יה" ושתי ספינות מלחמה עמוסות בטילים, וזאת בנוסף לצוללת ישראלית. ב-18 בדצמבר ביקר בישראל הרמטכ"ל האמריקני, הגנרל מילי, ונפגש עם ראש הממשלה נתניהו, עם שר הביטחון בני גנץ ועם הרמטכ"ל אביב כוכבי. לאחר הפגישה, אמר גנץ: "נפעל בשותפות למול כל תרחיש בחזית האיראנית. נעבוד יחד כדי להתמודד עם האיומים המשותפים שלנו בכדי לשמור על היציבות במזרח התיכון ביחד עם בעלות בריתנו".
ב-20 בדצמבר הופצצה שגרירות ארה"ב בבגדד, והממשל האמריקני האשים את איראן בכך שהיא עמדה מאחורי התקיפה שבוצעה באמצעות טילים תוצרת איראן.
ב-23 בדצמבר דווח שזרועות הביטחון האמריקניות יציגו בקרוב בפני טראמפ מספר אפשרויות "להתמודד עם איראן" כלומר, אפשרויות לפגוע באיראן באופן שלא יצית מלחמה.
ב-24 בדצמבר העביר טראמפ אזהרה חמורה לאיראן בה הבהיא כי במקרה שאזרח או חייל אמריקני ייפגע איראן תיחשב אחראית גם אם הפגיעה תהיה בידי מיליציה שיעית כלשהי וקרא למנהיגי איראן "לשקול היטב" את צעדיהם.
ב-25 בדצמבר דווח בישראל שצה"ל הועמד בכוננות בשל האפשרות שארה"ב תכה באיראן לפני שטראמפ יעזוב את הבית הלבן. ישראל חוששת מפגיעה במתקני תשתית בדומה למתקפה על מתקני עראמקו בסעודיה בספטמבר 2019. פגיעה זו יכולה להגיע מתימן, מעיראק או מסוריה, וייתכן שחשש ישראלי זה מסביר את הפעולות בסוריה המיוחסות לישראל בשבועות האחרונים. דובר צהל, תא"ל הדי זילברמן, אמר לאתר "אילאף" הסעודי ב-25 בדצמבר שישראל עוקבת מקרוב אחרי המהלכים האיראניים בעיראק ובתימן ויש לישראל מידע על טילים ומל"טים שאיראן מפתחת ובונה במדינות אלו בחשאי.
תקשורת ודיפלומטיה
מדינות חצי האי ערב מפולגות באופן קשה לשלוש קבוצות: תימן וקטר – גרורות של איראן ומשרתות אותה בכל דרך אפשרית; סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות – רועדות מפחד מכל הידרדרות שתציב אותן במרכז המטרה של הטילים האיראנים המדויקים והמסוכנים; עומאן וכווית – יושבות על הגדר ומנסות לקשר, לגשר ולפשר בין ארה"ב ואיראן כדי להציל את אזור המפרץ, הדליק והנפיץ, ממלחמה שאין בה מנצחים אלא רק מפסידים.
במצב העדין ביותר והמורכב ביותר נמצאות סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות. מצד אחד, מדינות אלה חוששות מאוד מפעולה אמריקנית או איראנית העלולה להביא נזקים אדירים לתעשיית הנפט, לתיירות וליציבות הכלכלית המפוארת שהן בנו לאורך העשורים האחרונים. מצד שני, מדינות אלה מאוד לא מעוניינות שאיראן תשוב לעוצמה שהייתה לה עד לפני ארבע שנים, שכן עוצמה זו תתורגם ללחצים מדיניים וצבאיים מצד איראן שיהפכו אותן למריונטות של משטר האייתוללות והן תוכרחנה להיכנע לתכתיבים הפוליטיים מאיראן, למשל: לנתק או להקפיא את יחסיהן עם ישראל וארה"ב, ולסלק מהן את נוכחותן הצבאית ואולי אף העסקית.
גם בישראל אין התלהבות מהאפשרות של התלקחות במפרץ, שכן התלקחות כזו עלולה לגלוש לישראל באמצעות מתקפת טילים עליה מכיוון לבנון, סוריה, עיראק או תימן, ולאחרונה שמענו אזהרות מצד החות'ים בתימן, אלה השולטים בתצפית ובאש על מיצר באב אלמנדב, השער הדרומי של הים האדום, שדרכו עוברת התחבורה הימית העולמית, וגם הישראלית, בין אירופה וישראל מצד אחד, והמזרח הרחוק (הודו, סין, קוריאה) מצד שני.
כדי להרחיק את בעלות בריתה מפגיעת נקמה איראנית, סביר להניח שמכה צבאית נגד איראן – אם תגיע – לא תשוגר על ידי ארה"ב מאף אחת ממדינות האזור. מטוסי 52-B – המפציץ האסטרטגי האמריקני – ימריאו למשימתם באיראן מבסיסים בארה"ב או מהאי דייגו גרסיה שבאוקיאנוס ההודי. יתר על כן, יש לארה"ב באזור אוניות המלחמה, צוללות, נושאות מטוסי קרב והפצצה, וכן משחתות. היא יכולה להכות באיראן או בארגונים המייצגים אותה בכל עת מבלי שתערב את בעלות בריתה בעניין, ואולי אף מבלי לקחת בחשבון את עמדותיהן.
ערב שנת 2021, ולמרות החורף, הטמפרטורה באזור המפרץ עולה והיא עלולה להגיע לנקודת הרתיחה לקראת סיום כהונתו של טראמפ בעוד שלושה שבועות.
