לא לקח הרבה זמן, בקושי שבוע, מהרגע שבו התאבד יו"ר כחול לבן בני גנץ פוליטית על מנת לשמור על כסאו של אבי ניסנקורן במשרד המשפטים, ועד הרגע שזה גמל לו בנטישת המפלגה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נאומי הנזיפות: גנץ הבהיר שנשאר, חולדאי הכריז על הצטרפות
– נחשק כמו זהב? הביטקויין שובר שיאים
– "עכשיו אתם בבית": יונתן פולארד נחת בישראל
כזכור, ערב התפרקות הממשלה בעקבות אי-אישור תקציב המדינה, הגיעו גנץ ונתניהו, בתיווכו של השר לשעבר חיים רמון, להסכמות עקרוניות שאמורות היו לאפשר את המשך קיומה של הממשלה. ההסכמות הללו לא כללו חס וחלילה את פיטורי ניסנקורן מתפקידו, וגם לא קיצוץ באף אחת מסמכויותיו המהותיות. כל מה שהן באו לוודא היה שניסנקורן לא יוכל לנצל את השנתיים וחצי הנוספות שלו במשרד המשפטים לביצוע צעדים בלתי הפיכים, בעיקר בתחום המינויים.
אלא שניסנקורן, במקום להבין שמדובר בסך הכול במילוי תנאי ההסכם הקואליציוני עליו חתם מטעם כחול לבן עם הליכוד, התעקש ללכת עד הסוף. גנץ, שלא רצה או לא היה מסוגל ללכת נגד ניסנקורן, נאלץ לשים קץ לסיכוייו הפוליטיים כדי לשמור על הכיסא של ניסנקורן במשרד המשפטים.
ואיך גמל לו ניסנקורן? את זה ראינו כמובן אתמול, בנטישת מפלגת "כחול לבן" ככלי אין חפץ בו. ניסנקורן, עסקן הסתדרותי אפרפר שעיקר כוחו בשטיקים ואינטריגות, הוכיח אתמול היטב שבעוד רוממות השמירה על מערכת המשפט בגרונו, חרב הפיפיות של הדאגה לעתידו הפוליטי על חשבון כל דבר אחר בידו. אם עתיד המערכת היה חשוב לו כל כך, מדוע הוא בחר להפקיר את העמדה של שר המשפטים בה תיאורטית יכול היה להחזיק עוד תקופה ארוכה? איש אינו יודע הרי כמה זמן יעבור עד שתקום ממשלה בישראל. כולנו יודעים שמערכת בחירות היא כבר לא ערובה להקמת ממשלה, ומשרד המשפטים נותר עמדה חשובה וקריטית בכל מקרה.
ניסנקורן בחר לגמול לגנץ, שנשא אותו על שכמו הפוליטי כמעט שנתיים, רעה תחת טובה, ובמקביל להפקיר את העמדה הכה חשובה לכאורה עבורו במשרד המשפטים.
קשה לרחם על בני גנץ. מי שהולך לישון עם פרעושים קם בבוקר עם כינים, ומי שהקים מפלגה עם טיפוס כמו אבי ניסנקורן לא יכול לצפות לקבל בתמורה משהו שונה. אבל כלקח לעתיד, חשוב לזכור שפעמים רבות מה שנראה כמו אידיאולוגיה הוא בסך הכל כיסאולוגיה, ומאחורי דיבורים גדולים על ערכים מסתדר סידור עבודה.
