"היי יאיר, קוראים לי אודי ואני עוקב אחרי העשייה שלך לא מעט זמן. ההחלטה לשתף אותך לא באה לי בקלות, ואני מסתובב עם ההתלבטות הזאת לא מעט, אבל החלטתי בסוף כן לעשות זאת מתוך מחשבה שאולי תוכל לעזור לי לעשות משהו בנידון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רוקדת טנגו עם החיים: מזל טוב אמא
– הורים שבורים ואהובים, הטור הזה מוקדש לכם
– מעגל הקסמים של הנוער: סגר, בדידות, נשירה מהלימודים
אני בן חמישים ושש, אב לחמישה ילדים, וסבא לשניים הכי חמודים בעולם. הבת הגדולה שלי שעכשיו אמורה הייתה להיות בת שלושים ושתיים, התאבדה לפני שנתיים וקצת. היא הייתה ילדה שלכאורה היה לה הכול, חוכמה, נשמה, יופי פנימי וחיצוני, בעל מקסים ושני ילדים שקיבלו את כל מה שהיה לאמא שלהם. בנוסף לכך היא הייתה פרפקציוניסטית, תכונה שיש שרואים לחיוב ויש לשלילה, במקרה שלה זה נתן לה דרייב מטורף להיות הכי טובה בכל מה שעשתה, עובדת הכי טובה, בת זוג מושלמת, בת מושלמת, אמא. הבת שלי התחילה לעבוד במקום שבו מאוד רצתה לעבוד, דבר שגרם לה אושר גדול. במקום הזה אנשים נבחנים לפי יעדים אישיים, וכמובן שהיא התחברה מאוד לקונספט, כי אהבה את המדד הברור להצלחה, אך אליה וקוץ בה, בסופו של יום זה גם מה שהביא למותה. בשלושת החודשים הראשונים היא הצליחה לעמוד בכל היעדים, ואף להתעלות עליהם, אך בהמשך היה קשה יותר, זה טבעי, אבל מתברר בדיעבד שזה יצר אצלה תחושות שהיא אינה טובה מספיק. היא התחילה לפתח חוסר ביטחון. כחודש לפני מותה היא נכנסה ממש לדיכאון שאנחנו, ההורים, לא היינו מודעים לו, כי אסור היה לבעלה לספר לנו, כי הבת שלי התביישה במצבה, ולכן לא באה לבקר ושיחקה אותה כאילו הכול בסדר.
כמה חודשים אחרי שהיא התחילה לעבוד שם חגגתי יום הולדת, ואין מצב שהבת שלי לא כותבת לי ברכה, אני אומר לאשתי, תבדקי מה קורה איתה, וכך גילינו את המצב. מיד נכנסנו למוד חירום וארגנו פגישות עם פסיכולוג, פסיכיאטר ומי לא, אני הייתי בטוח שבחיבוק ואהבה ועזרה נצא מזה – אבל דווקא כשהייתה תחושה שהיא מרגישה טוב יותר, זה היה יום אחרי שהייתי איתה יום שלם ושוחחנו, בכינו וצחקנו יחד, ובסוף היום היא אמרה לי ״היה כיף, הלוואי שיהיו עוד ימים כאלה״, וחשבתי, הנה יש תקווה! – דווקא ביום למחרת היא החליטה לגמור הכול.
מאז שזה קרה אני בתחושה שזה לא סתם קרה דווקא לנו, יש לנו משימה להעלות את נושא הדיכאון וההתאבדות על השולחן, לא להתבייש בזה, ולאפשר לאנשים שמרגישים את מה שהבת שלי הרגישה לשתף, לזעוק בקול את מה שהם מרגישים, ולא לחשוש שהחברה תנפה אותם החוצה לכל מיני מוסדות ובתי חולים. אני חושב שהשיח על דיכאון משתנה קצת ונהיה יותר נגיש, אבל יש הרבה דברים שלא מדברים עליהם. נניח, ההבנה שהאדם הנמצא במצב דיכאוני קשה מרגיש שאין לו מקום בעולם הזה, וההפנמה שחלק מהתחושה הזו קשורה לכך שהעולם לא יודע באמת מה לעשות איתו, אז הוא פשוט מתרחק ממנו, ומרחיק אותו, וזה מה שיוצר לדעתי את החור השחור הזה שמביא להתאבדות. לפני שהבת שלי התאבדה אני חשבתי שהעולם מאוד מאוד פתוח עכשיו, ומאוד מכיל מצוקות נפשיות, ודיכאונות, ומצבים נפשיים מורכבים, אבל עכשיו, אחרי שזה קרה לנו, עכשיו כשאני פוגש עוד משפחות, ועוד סיפורים שדומים לסיפור שלנו, אני מבין שאנחנו רחוקים מאוד מפתיחות לגבי הנושא. החלום שלי הוא להקים מקום של רפואת נפש, שיתייחס לאנשים ביחס שווה ומכבד ויעזור להם למצוא את התקווה מחדש. אני מדמיין מקום יפה מבחינה עיצובית, שיהיה כיף לבוא אליו, ושהתחושה של כל מי שבא אליו תהיה כמו להגיע למקום קסום, מקום של החלמה, שכל מי שנכנס אליו ירגיש שיש לו מקום בעולם, מעין חווה כזאת של שקט, עם סוסים, ובעלי חיים, אני מדמיין מקום שהטיפול המשמעותי וחיי היומיום יהיו מעורבבים בו, ושכל יציאה ממנו לא תהיה עם תחושה של ללכת לכלום, אלא לצאת לעולם עם כלים חדשים להתמודדות עם החיים. אני מרגיש את זה בעצמות, לא יודע אם אני מצליח להעביר את הדברים במילים.
סליחה שאני נופל עליך יאיר, אבל אם יש משהו שלקחתי ממותה של בתי האהובה זה לא להתבייש, ולנסות לגייס את כל מי שרק אפשר למטרה החשובה הזו. אני בוער בפנים כי הקורונה רק מעלה את הדחיפות לעשות משהו ומהר. אני יודע שזו השליחות שלי. את הבת שלי לא הצלחתי להציל, אבל אולי נוכל להציל את הבת/בן/אבא/אמא של מישהו אחר. תודה על ההקשבה".
* * *
אהלן אודי יקר, אני כל כך מצטער על מה שעברתם, ואני אוהב אותך בכל ליבי, למרות שאנחנו לא מכירים. כשקראתי את מה שכתבת, חשבתי על הבת שלי, חיה, ועל החיים הארוכים והמורכבים שאנחנו עתידים לעבור ביחד. אני כל כך אוהב אותה, וכל כך מפחד עליה, שלא יפגעו בה, שלא יהיה לה רע, שיהיה לה טוב, רק טוב, החיים כל כך קשוחים וצפופים, והיא עדיין ילדה קטנה, זה מטורף. אני רוצה שתדע שהמילים הטובות שלך, והחלומות היפים שלך, עשויים להפוך את העולם הזה, שאליו הבת שלי תגדל, לעולם רך יותר, קשוב יותר, מכיל יותר, חומל יותר, ואני מודה לך על כך. הלוואי שהייתי יכול לעזור לך בדרך כלשהי. הלוואי שהמסע הזה שאתה נמצא בתוכו יציל חיים של אנשים אהובים. תודה שכתבת לי. תודה על המילים. יאיר.
