המהפכה החינוכית המוצעת ע"י משרד הרווחה בדמותה של הצעת החוק לחינוך חינם מגיל לידה, היא מהלך מבורך שנועד לשפר את המצב הקיים במעונות היום של הגיל הרך. בהיבט הלאומי, המהלך יקדם שוויון. מי שידו אינה משגת לשלוח את הפעוטות שלו למעון יום פרטי, יזכה בתנאים טובים במקצת במעון יום מסובסד לאחר התקנות.
התקינה החדשה ביחס למספר אנשי צוות מטיבה עם ילדים. אין ספק שהוספת כוח אדם והפחתת העומס על המטפלים תאפשר מתן טיפול ראוי ובטוח יותר לילדים. אך עדיין, השיפור המוצע רחוק מאד מן הדרוש בהיבט הזה. בנוסף, מובן העיסוק ב"שטח המינימלי" הדרוש לילד במעון, אך אינו כולל שום התייחסות להיבטים נוספים הנמצאים בסביבה בה שוהה הילד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
מורשת ניסנקורן: כיסיאולוגיה ורעה תחת טובה
המפרץ מתלהט: ארה"ב וישראל מתכוננות לנקמה איראנית
כשקונספירציה מעמודי "הארץ" מדלגת למהדורה המרכזית
התקנה החדשה מאפשרת לפתוח מעון יום לפעוטות בכל חלל גדול מספיק, בלי שום אזכור לסביבה החינוכית, האווירה, המבנה של החלל עצמו והתאמתו לצרכים של ילדים בגיל זה – מעבר להיבט הבטיחותי. נראה, שהחשיבה הבאה לידי ביטוי בהצעה זו קשורה בכך שילדים בגיל הזה הם משהו שצריך למצוא לו פתרון ולהשגיח עליו בלבד.
ההתייחסות הניתנת להכשרות הצוות המטפל חשובה מאוד, אך מושם דגש רב על הכשרה בעזרה ראשונה בלי להזכיר את תכני ההכשרה, למעט ציון מספר השעות וכו'. לא ברור מי הגוף שיעביר את ההכשרות, יפקח על ביצוען ויאכוף את קיומן. אין ספק שהוספת דרישות מינימליות אלו חשובה, אך אין בזה שום הבטחה שהאנשים שיעבדו במסגרות אלו, הם אכן אנשים מתאימים או ראויים.
האם התקנות הללו ישפרו את החינוך בגיל הרך ויביאו לשיפור הסטנדרטים ביחס לדרישות הטיפול בגיל הרך? לא ממש. אפשר להגדיר את זה כמעט מדי, מאוחר מדי, במיוחד לאור כל מקרי ההתעללות בפעוטות אליהם היינו חשופים לאחרונה בתקשורת.
המערכת זקוקה לשינוי עקרוני בתפיסת העולם ביחס לגיל הרך. אין להתייחס עוד למסגרות אלו כמסגרות טיפול בגיל הרך, אלא כמסגרות חינוך בגיל הרך. האנשים שמטפלים בילדים בגיל הרך, צריכים להיות אנשי מקצוע ולא אנשים (או בעיקר נשים) העובדים משום שהמקצוע אינו דורש הכשרה מרובה וקל יחסית למצוא אנשים שיעבדו בתחום.
התפיסה לפיה ילדים בגיל הרך זקוקים רק לחום ואהבה, ולכן כל אדם שיודע להעניק אהבה יכול להתאים, אינה תואמת את הסטנדרטים של היום. כיום ישנה הסכמה רחבה בקרב אנשי החינוך שהגיל הרך הוא הבסיס ההתפתחותי של האדם, לכן חשוב להשקיע בהיבטים ההתפתחותיים והחינוכיים כבר מהגיל הצעיר ביותר. השקעה בחינוך איכותי כבר בגילאים אלו, תאפשר איתור מוקדם של קשיים, תצמצם פערים, ותמנע בעיות שיתעוררו בהמשך הדרך כתוצאה מהזנחה וחוסר תשומת לב.
חוק חינוך חובה חינם שהחל בשל המחאה החברתית, עשה שינוי חיובי במסגרות הגיל הרך. משרד החינוך הממונה על תחום החינוך והפדגוגיה, פרש את חסותו על ילדים בגילאי 3-5 שקודם לכן היו באחריות משרד העבודה והרווחה וערך שינוי מהותי בשיטת החינוך של ילדים בגילאים אלו. כדי להשלים את המהלך, צריך שגם הגיל הרך הצעיר, מגיל לידה ועד גיל 3, יעבור מאחריותו של משרד העבודה והרווחה לאחריות משרד החינוך. כך האנשים שיעבדו במסגרות אלו יהיו אנשים מוכשרים, בעלי תארים ומומחים בחינוך לגיל הרך. אנשים שלמדו לא רק איך לטפל, אלא באים עם ידע, הבנה וכלים לפתח את הילדים בגילאים אלו בהתאם ליכולות שלהם.
ההחלטה על פיזור הכנסת והעובדה שהחוק טרם עבר מאפשרת לשפר את ההצעה ולהכניס התייחסות מעמיקה לחינוך שהגיל הרך זקוק לו. כל עוד מעונות היום הינן במסגרת תחום אחריותו של משרד העבודה והרווחה, אנו נמשיך ונראה הצעות חוק שמציעות שיפורים למצב נתון, אך לא באמת עושות את השינוי הדרוש – הבנת הצרכים האמיתיים של ילדים בגילאים הצעירים ובניית ויצירת מסגרות התואמות צרכים אלו.
