כל מי ששמע על הכוונה של גדי איזנקוט להיכנס לחיים הפוליטיים הופתע. האנשים שמכירים אותו מקרוב נדהמו ממש. איזנקוט היה אנטי־פוליטיקה לאורך כל הדרך. לא היה איש בוטה ממנו כלפי המערכות הללו, האינטריגות והתככים הידועים לשמצה. בשיחות פרטיות נהג איזנקוט לומר כי לא ימצא את עצמו לעולם בשום מפלגה, ותמיד יישאר בחוץ, במרחק בטוח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: רוצח ההמונים מדמשק מתלונן על "טרור" ישראלי
– מדד איכות החיים: כפר סבא בראש, ירושלים בתחתית
– "ברגע שסגרו אותנו הגוף שלי התפרק"
אבל איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, עשה בכל זאת את הסיבוב הפוליטי שלו. כמו רבים מחבריו בצבא הוא יצא לשופינג בין המפלגות השונות. עד מהרה הוא הפך לאקס־פקטור הדמיוני, האיש שישנה את פני המערכת, יגרום למהפך שלטוני עצום ויעביר את השלטון מצד לצד. החיזורים אחרי איזנקוט מצד כל ראשי המפלגות לא פסקו עד הרגע האחרון, מה שהגביר את דימוי הכוכב שלו. כך בדיוק דיברו על כל הרמטכ"לים שקדמו לו לפני שנכנסו למערכת הפוליטית בשנים האחרונות: אמנון ליפקין־שחק, שאול מופז, משה (בוגי) יעלון, בני גנץ וגבי אשכנזי.
ביום רביעי הודיע איזנקוט שלא יתמודד בשום מפלגה בבחירות הנוכחיות. מקורבים הסבירו שהוא לא יוכל להיות שר בתקופה הקרובה, בגלל חוקי הצינון והוא גם לא מרוצה מריבוי המפלגות, אבל אפשר להניח כי הסיבה היא אחרת. איזנקוט חזר לעמדה הבסיסית והמתנכרת שלו כלפי הפוליטיקה והחליט שהוא מחוץ למשחק. הוא התחיל לשמוע את ההשמצות ("גרם לצבא נזק שלא נוכל לתקן", אמר עליו עוזי דיין מהליכוד). הוא ראה את מה שקורה לרמטכ"לים בדימוס שמתרסקים בזה אחר זה, ונחרד שוב מן הסיפור הפוליטי. ההחלטה שקיבל, הייתה אולי הטובה בחייו.
איזנקוט הבין שהוא לא בנוי לעסק. הוא ראה את מה שקורה לגנץ, שהיה הרמטכ"ל לפניו. לפני עשרים חודשים היה גנץ התקווה של הפוליטיקה הישראלית, והיום הוא פושט רגל פוליטי, ואנשים מגלגלים אותו ברחובות ובאולפני טלוויזיה כשהוא מרוח בזפת ונוצות. איזנקוט ראה גם את גבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר, אחינו המפקד הנערץ מגולני. במהלך כל השנים התנהל מרדף פוליטי אחרי אשכנזי, שמזכיר את המרוץ בחודשים האחרונים אחרי איזנקוט עצמו.
אשכנזי סירב להתחייב, דחה את כל הפונים אליו, אבל בסוף החליט שהוא בפנים. המערכות יצאו מגדרן, ופרשנים הודיע כי המהפך המיוחל הגיע. כחול לבן עם גנץ, אשכנזי, לפיד ויעלון הפכה ליקירת התקשורת. אחד הפרשנים הידועים הבטיח שהמפלגה יציבה והיא תאריך ימים במערכת הפוליטית, באופוזיציה וגם בקואליציה, ואפילו חיבר את שמות מרכיביה כדי לחזק את טיעוניו. "זו מפלגה עם חוסן לישראל, היא צועדת בתלם ויש לה עתיד", כתב בהתלהבות רבה.
איפה המודיעין, התחבולה והאלתור שרכשו הגנרלים במשך עשרות שנים? הרי בצבא מפתחים חושים חדים, חייבים להיות ערים לסכנות. שום דבר מזה לא נשאר?
ביום רביעי, אחרי ההתפרקות הגדולה של כחול לבן, הודיע אשכנזי כי לא יתמודד לכנסת הבאה במסגרת המפלגה, והוא לוקח לעצמו פסק זמן. בבת אחת נמוגה האגדה שרקמו גם סביבו רבים וטובים. עוד תקווה גדולה נגוזה. מעבר לזה, אשכנזי הסתובב בקרבנו כמעט שנתיים ואפילו לא הרגשנו. עד לרגע זה אין לי מושג מהן העמדות שלו, ואולי אין לו עמדה בשום נושא. יש לי תחושה שרבים בציבור לא יודעים אפילו שאשכנזי הוא שר החוץ המכהן. אשכנזי גם לא הקים שום גוף רעיוני או מחנה משל עצמו, ולא נלחם על דעותיו, אם היו לו כאלה. כך גם עזב השבוע את המערכת, בא לבד והלך לבד.
פעם אחר פעם אנחנו חוזרים לאותה תובנה: רמטכ"ל צבאי הוא לא גנרל פוליטי. מה שאתה לומד בשלושים או ארבעים שנות שירות, לא שווה ליום אחד במסדרונות הכנסת ובחדרי הוועדות. הצבא סותר את הפוליטיקה. הצבא הוא מערכת היררכית מסודרת וקשוחה, אתה מנחית פקודה ומי שלא מבצע חוטף עונשים. הפוליטיקה היא סוג הפוך של תרבות והתנהלות. אין כאן מפקדים ופקודים, אלא חלוקת אינטרסים בלבד. אין כאן היררכיה אלא שיתוף פעולה ופשרות בין בני ברית, שעשויים להפוך לאויבים בתוך שניות, באמצע תנועה צפופה בשדות מוקשים. תשאלו את גנץ ואבי ניסנקורן.
מי אלוף ומי רב"ט?
כשמגיעים לכנסת, חבר מועצת העיר חדרה מיומן הרבה יותר מהרמטכ"ל שבא מהקריה או משדות הקרב. במסדרונות הפוליטיים הדרגות מתחלפות. הראשון הוא האלוף והשני הופך לרב"ט. אלה שתי דיסציפלינות שונות. זה מגרש חטיבות מסודרות וזה שדה של קואליציות מבולגנות, תלויות לפעמים ברצונם הטוב של הפוליטיקאים ובגחמותיהם. בצבא אתה בונה את הכוח, והקידום שלך מבוסס בדרך כלל על יכולת, אומץ וכישרון, וכאן בעיקר על נאמנויות רופפות שאותן אתה חייב לתחזק כל הזמן. אריאל שרון, הגנרל היחיד שהיה גם אלוף פוליטי, נהג להבחין בין שני התחומים באמצעות תיאור אכזרי. "בצבא אתה הורג. בפוליטיקה אתה הורג מישהו, אבל הוא לא מת".
אני מודה, לפעמים גם אני התקשיתי להבין את חוסר האונים וחוסר התוחלת של בכירי הצבא בשדה הפוליטי. איפה המודיעין, התחבולה, האלתור וההונאה שרכשו במשך עשרות שנים? איך ייתכן שראש הממשלה נתניהו יעבוד על גנץ ואשכנזי בקלות כזו פעם אחר פעם ועוד פעם, עד שיפרק להם את המפלגה ויזרוק אותם מהמקצוע. הרי הצבא הוא מקום שאתה מפתח בו חושים חדים, אתה חייב להיות ער לסכנות, להקדים את האויב, לגלות מזימות. שום דבר מזה לא נשאר? נראה שלא.
אבל גנץ ואשכנזי הם לא היחידים. גם משה (בוגי) יעלון, שר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר, בדרך החוצה. גם הוא התנהל בדרך מגושמת להחריד. אחרי שעזב את ממשלת נתניהו הקים יעלון את תנועתו, תלם, הצטרף לכחול לבן, והאנשים שהביא ערקו לו מן השורה: גדי יברקן לליכוד, יועז הנדל וצבי האוזר לממשלה ולקואליציה של נתניהו. יעלון כינה אותם "בוגדים", אבל הוא יכול להאשים רק את עצמו בבחירת הדמויות.
כחול לבן הצטרפה לקואליציה, ויש עתיד ותלם נשארו בחוץ. לפני חודש הודיע יעלון כי איזנקוט מצטרף אליו, והם ירוצו יחד בבחירות. יעלון אפילו ניסה לקחת אנשים מיש עתיד למיזם החדש שלו. בסוף התברר כי איזנקוט לא יודע כלום, ולפיד זועם על ההתנהלות של יעלון, שניסה לפרק לו את המפלגה. עכשיו לפיד לא מוכן לריצה משותפת, ומסכים לקבל את יעלון רק כפרש בודד, בלי מפלגה. והנה, עוד רמטכ"ל לשעבר, מחוזר ועתיר זכויות, נשאר קירח מכל הכיוונים ויחפש כנראה קריירה חדשה.
