שנת 2020 היתה שנה מורכבת וקשה עבור כל אזרחי העולם, אך אין ספק שהקהילות היהודיות בעולם הושפעו בצורה דרמטית מהאירועים, בוודאי יותר מאשר האזרח הישראלי הממוצע. הסיבה לכך היא שבישראל אדם מרגיש יהודי רק מללכת ברחוב; הוא רואה שלטים בעברית או שלט "חג שמח" על אוטובוס בתקופת החגים. בקרב יהודי התפוצות, עצם ההשתייכות לקהילה, בית כנסת או מרכז קהילתי יהודי – הוא שמגדיר את הזהות היהודית, וכאשר הם סגורים ואסור לצאת מהבתים, לראשונה בחייהם אין להם את אותה רשת תומכת, אותו מקוםאליו הם הולכים פעם או כמה פעמים בשבוע כדי להרגיש את יהדותם, ולחזק אותה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "אובדן עשתונות של התקשורת": עומר ינקלביץ' מדברת
– מסיימים בעלייה: עשרות עולים נחתו בישראל ביום האחרון של השנה
– "ברגע שסגרו אותנו הגוף שלי התפרק"
אז אמנם בתי הכנסת הפרוגרסיביים יכלו לקיים תפילות דיגיטליות גם במהלך החגים, וחלק מהם אף יגידו שהשתתפו יותר אנשים מאשר בשנה רגילה, אבל בסוף אין לכך את אותו אפקט של השתתפות פיזית בתפילה. הרי יותר משבתי הכנסת הם מקומות תפילה, הם מקומות של "התכנסות", ומכאן שמם. השיחות לפני ואחרי התפילה, הקידושים, האירועים והתקשורת הבינאישית עם חברים ועם הרב – הם מהותיים. באירועים דיגיטליים – זה כמעט ואיננו קורה.
סיפר לי רב אורתודוקסי בארה"ב, שלמרות שישנם היתרים ברוב מדינות אמריקה להתפלל בצורה רגילה בבתי הכנסת, רוב המתפללים לא חוזרים. זה לא שהם בהכרח לא מתפללים, אלא שחלקם מעדיפים להמשיך עם התפילה בבית, ואחרים, מאידך, מעדיפים להתפלל במעין "מנייני חצרות" או שטיבלים קטנים, במקום להגיע לבתי כנסת של מאות משפחות, כפי שעשו בעבר.
בניגוד לבתי הכנסת בישראל, אלו בתפוצות מתנהלים כקהילה לכל דבר, ויש להם הוצאות גבוהות: משכורת לרב, ואולי אף לסגני הרבנים ולמשפחותיהם, לצוות המשרד, לרכזי הנוער, לאנשי הרווחה, גיוס כספים, תרבות, תוכן ועוד. רב של בית כנסת קונסרבטיבי במנהטן סיפר לי על 70 עובדים במשרה מלאה ועוד 70 עובדים במשרה חלקית. ברגע שבתי הכנסת אינם פיזיים לחלוטין, דמי החברות הגבוהים הופכים להיות מותרות של ממש. ישנם רבנים רבים שאיבדו את פרנסתם וכך גם אלפי עובדים של ארגונים יהודיים וקהילות יהודיות שהוצאו לחל"ת או פוטרו לחלוטין.
ישנם גם בתי הספר היהודיים. מספר קטן של בתי ספר נסגרו, אך רובם דווקא מצליחים לשמור על רלוונטיות. נתון מפתיע כשבמרבית מדינות העולם בתי הספר היהודיים הם פרטיים, וכשיש משבר כלכלי, או שהלימודים גם כך לא פיזיים, הורים רבים שוקלים מחדש את ההוצאות הגבוהות על חינוך.
מאידך, שנת 2020 גם הביאה להישגים ולהתפתחויות יוצאות דופן בקהילות היהודיות ברחבי העולם: ארגוני הגג, הוותיקים, ה"ארכאיים" יש שיאמרו, הוכיחו את הרלוונטיות שלהם. ארגוני הרווחה היהודיים ברחבי העולם מחלקים חבילות מזון למשפחות נזקקות ומסייעים ליהודים ושאינם יהודים לשים אוכל על השולחן. בנוסף, שירותי הרווחה הקהילתיים מסייעים בפן הרגשי והנפשי.
משהו בחיבור בין כלל יהודי העולם הפך להיות הרבה יותר קל ומקובל. לפני חצי שנה, למשל, ערכנו באתר מקור ראשון, את ועידת "עם עולם" על יחסי ישראל והתפוצות. בוועידה יכולנו להביא דוברים מכל רחבי העולם, ללא עלות הטסה ושהות, וההשתתפות הדיגיטלית הפכה להיות הנורמה. לראשונה אפשר לקיים אירועים שמאחדים יהודים מכל רחבי העולם, בלי קשר למיקום הפיזי של הדובר. זה פותח אותנו, ואותם, לתכנים ולנושאים שלא היינו מגיעים אליהם אחרת.
השתתפתי השבוע בכנס "לימוד" בבריטניה. מדובר בפורמט שהוקם לפני עשרות שנים, והפך להיות עולמי: שבוע או כמה ימים של לימוד יהודי, המופעל על ידי מתנדבים, וכל אחד – לא משנה מה גילו או השכלתו – יכול להציע את עצמו או את עצמה כדובר או דוברת. הכנס של בריטניה הוא הגדול בעולם, ובו עשרות הרצאות, סדנאות ופאנלים. השנה, בעקבות הקורונה, הצליחו מארגני הכנס להביא להשתתפות שיא ואף להקטין את העלויות – הרי כל יהודי בעולם יכול להשתתף, ולא חייב לטוס לבריטניה, ואין הוצאות לינה ואוכל (במיוחד כשהאוכל שם מעולם לא היה טוב במיוחד).
יוזמה נוספת היא של תנועת Z3 (ציונות 3.0) מייסודה של ה-JCC בפאלו אלטו קליפורניה. מדי שנה הם מקיימים יום עיון על יחסי ישראל והתפוצות ומביאים דוברים מרחבי העולם. השנה החליטו לקיים אותו בפורמט דיגיטלי ואף להוסיף אלמנט בו הפאנל מתקיים מדי יום ב"מדינה אחרת", כך שנשמעים גם קולותיהם של יהודים מקהילות קטנות או מרוחקות, ומערבים את אותה קהילה בפעילות יהודית-בינלאומית. הם אף ערכו ניסוי בו גייסו כסף, והמשתתפים, בכנס שנמשך כל שמונת ימי החנוכה, יכלו להצביע ולהחליט לאיזו מטרה יהודית ברחבי העולם יש להעביר את הסכום.
הקורונה מהווה הזדמנות עבור יחידים וקבוצות להמציא עצמם מחדש, או להיות יצירתיים יותר. כולי תקווה שיחסי ישראל והתפוצות יצליחו להיות בצד שממציא עצמו מחדש, ולא בצד שנשאר מאחור כיוון שהם אינם מצליחים "לחשב מסלול מחדש". אני רואה ניצנים מדהימים של פרויקטים ויוזמות יוצאות דופן שלא היו אפשריות ללא משבר נגיף הקורונה. אני מקווה שכאשר העולם יחזור לקדמותו, משהו מאותו חיבור כה קל ופשוט בינינו לבין יהודי העולם, והיצירתיות המשתפכת – ימשיך איתנו.
