פסחים דף מב ע"ב
המשנה שפותחת את הפרק השלישי של מסכת פסחים מציינת את הדברים שבגינם עוברים בפסח על "בל יראה ובל ימצא" – כלומר שלא רק שאסור לאכול אותם בפסח אלא גם אסור שיהיו ברשותו של היהודי. בין הדוגמאות, מזכירה המשנה גם את ה"חומץ האדומי". הגמרא שלנו מבארת את האיסור, ומסבירה שחומץ זה עשוי עם שעורים שתפקידם להחמיץ את הנוזל העשוי מיין שמוצאו מאדום.
כתבות נוספות באתר מקור ראשו:
– מאחורי דרשה אחת: גישות שונות בתפיסת הבורא
– הרוצה להתחסן ידרים: האם היתרון של הפריפריה צפוי להיעלם?
– 81 יום לקלפי: עימות פנימי ביהדות התורה וגנץ חותר לחיבור עם העבודה
וכאן מתארת הגמרא בלשונו של רב נחמן בר יצחק תיאור נוסטלגי וכואב. בתחילה – כלומר כשבית המקדש היה קיים – כשהיו מביאים יין לנסכים מיהודה, היין לא היה מחמיץ עד שהיו נותנים בו שעורים ולזה קראו "חומץ". עכשיו, משחרב בית המקדש ואין מביאים אליו נסכים, היין האדומי הוא זה שאינו מחמיץ עד שנותנים בו שעורים, ולתוצר הזה קוראים "חומץ האדומי".
התיאור הנוגה הזה מתאר מציאות שבה היין של יהודה לא היה מחמיץ עד שנדרשה פעולה חיצונית כדי להפוך אותו לחומץ, בעוד היין האדומי היה מחמיץ בדרך הטבע. אולם מאז החורבן התהפכו היוצרות והסגולה המיוחדת ליין מתוצרת יהודה עברה ליין מייד אין אדום.
הגמרא מבהירה שמציאות זו, שבה רק תוצרת אחת יכולה להשתבח יותר מהאחרת – או זו של יהודה או זו של רומי, אבל לא שתיהן בו זמנית – באה לקיים את דברי נבואתו של יחזקאל: "האח נשברה דלתות העמים, נסכה אלי, אמלאה חרבה" (יחזקאל כו, 2). אומרת הגמרא: "אם מלאה זו – חרבה זו; ואם מלאה זו – חרבה זו". כאמור, או שרומי בגדולתה או שיהודה. כמו בתנועת פידול אופניים, כשהאחת זוכה לגדולה האחרת חרבה. אין מצב שבו שתיהן משגשגות. אבל גם אין מצב שבו שתיהן קורסות.
תמונת המצב הזו מבהירה לנו שיש שני תפקידים לשמירה על הטוב: האחד, לקיים את הטוב כמתבקש; האחר, למנוע את הרע. בעולם אין ואקום. כשכוחות טוב וקדושה לא באים לידי ביטוי, החלל יתמלא בהכרח בכוחות הפוכים.
הגמרא מביאה לנו זווית אחרת להיות עם ישראל עם סגולה. אכן, ישראל כמו היין המופק מענבי יהודה הוא בעל סגולה מיוחדת שלא קל לפגוע באיכותה. עד כדי כך שכדי לקלקל את התוצר המשובע הזה נדרשת פעולה חיצונית שתביא לקלקולו. אבל הסגולה הזו אינה חסינה מכל פגע. אין איתה תעודת אחריות לכל החיים אלא אם פעלת לפי ההוראות. מרגע שהתרחקנו מהקודש, שפגענו במנגנון ההפעלה, הסגולה הזו מתפרקת וישראל הופך לעם בעל תכונות חמיצה ככל העמים. וזה עוד לא הכול. בשעה שהוא מחמיץ, דווקא אויביו המושבעים זוכים לסגולה הזו והם עולים ליתרון. החסינות אצלם, גם אם באופן זמני. כשאנחנו נדרשים להיות עם קדוש, אנחנו בעצם מתחייבים לשמירה כפולה של העולם, שכן לריחוק מהקדושה יש מחיר כפול – הן החמצת ישראל והן השבחת כוחות שפוגעים בו. הסגולה היא אחריות, וכשמסירים את האחריות גם הסגולה נושרת מעצמה.
