סביר להניח שכל לוחם, וכל לוחם לשעבר, הזדעזע למראה הסמל המסורתי של גולני עולה באש במדורה שהצית לא אחר מאשר מפקד גדוד 13 של החטיבה. השאלה הראשונה שעולה במוחו של כל אדם סביר שראה את המראה היא – למה?
האירוע התרחש כחלק מהמאבק בתופעת הפז"ם. אין ספק שעקירת התופעה בחטיבות, על כל השלכותיה, היא מבורכת, אולם גם הדרך שבה היא נעשית היא סוגיה חשובה. מג"ד 13 בחר בדרך הקיצונית במטרה לגרום לזעזוע. צריך לברך על הגיבוי שהוא מקבל מהצבא, ולנסות מה הוביל לכך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איזנקוט צדק: לא כל רמטכ"ל חייב להיכנס לקלחת הפוליטית
– תמונות פרידה מצלמת העיתונות וארץ ישראל, מרים צחי
– מצייצים ובוכים 2020: מצעד כפויי הטובה, אבל בהגזמה

מה היא בעצם תופעת הפז"ם? צאו לרגע אחד מהתבנית שאתם מכירים מהשירות הצבאי שלכם. יתכן שחוויית הפז"ם שאתם חוויתם על בשרכם הייתה סבירה והשאירה בכם רגש של חוויה ישראלית טיפוסית שלוקחים מהצבא, אבל יש חיילים שלא חוזרים כך הביתה. חלקם חווים את זה קשה מאוד והיא מלווה אותם לאורך שנים. הפז"ם בצה"ל היה, וכנראה יישאר לעוד הרבה שנים, עניין מקודש. חיילים לאורך השנים סברו שאחרי תקופת שירות ארוכה בה עברו את כל המסלול והתלאות, הם זכאים לתקופת נחמה. ואכן, ככל שפרק הזמן בשירות עלה כך חיילים זכו ליותר הטבות. אני לא מתכוון להטבות שכוללות יציאות טובות יותר, פחות תורנויות מטבח או שמירה, אני מתכוון לחוויות שמצד אחד הלוחם הוותיק מקבל הטבה אבל בצד השני היא עולה לחייל הצעיר בתחושה של השפלה קשה.
אין הסבר של ממש מדוע חייל צעיר בעידן הנוכחי לא זכאי לראות טלוויזיה. איזה מעמד מיוחד מקבל חייל ותיק ביחידה מהעובדה שהחייל שהתגייס רק אתמול לא יזכה לצפות במשהו מהנה בזמן הפנוי המועט שיש לו? מישהו יכול להסביר מדוע חייל צעיר לא זכאי לפינת קפה צנועה ביחידה כדי להכין לו משקה חם בערב קר בזמן שהחייל הוותיק ביחידה זוכה "לפריבילגיה" הזו? מה משיג חייל ותיק בזה שהוא שולל את הזכות הבסיסית הזו מחייל צעיר? מדוע צריך להעיר חייל צעיר משנתו בלילה רק כדי שיזיז מפגע בדרך לחייל ותיק כאילו מדובר במלך ובמשרת?
את הבן שלי לא הייתי מוכן לשלוח למקום שחבריו לנשק, אלו שיצטרך ביום מן הימים להילחם לצידם ואולי להציל את חייהם, בוחרים במודע ובשם המסורת היחידתית להשפיל אותו ולהעיר אותו באמצע הלילה רק כדי שיזיז כיסא שמפריע לחייל הוותיק לצפות בטלוויזיה שלבן שלי אסור לצפות בה רק כי הוא חדש ביחידה.
המג"ד בחר נכון כשהחליט להילחם בתופעה הרעה הזו של טרטור צעירים ושלילת זכויות בסיסיות, אולם הדרך בה בחר להקצין את המלחמה החשובה שלו הייתה לא נכונה. להעלות באש ערימה של סמלים חשובים לחיילים היא החלטה שגויה. מצד שני, המג"ד האמיץ בדרכו העלה לשיח התקשורתי וברשתות החברתיות את התופעה החולה ואת האומץ שלו להילחם בה ועל כך צריך להצדיע לו.