כל מי שפעיל בעמותה כלשהי מכיר את הליכי הבחירה לוועד העמותה. ישנן עמותות בהן הבחירה לוועד נעשית בכל שנה ושנה וישנן את אלה החסוֹת על חבריהן ומקיימות את ההליך בהפרשי זמן גדולים יותר. אין כמובן לזלזֵל בעמותות. הרבה מהפעילות החברתית והתרבותית במדינה נעשית במסגרתן ובזכותן, החל מטיפול בילדים ובמבוגרים בעלי רגישויות מגוונות ועד תמיכה במוסדות אומנות. עִם זאת ברור שכמו בכל מסגרת אנושית גם כאן המורכבות רבה. כמעט תמיד ישנם את אותם אנשים ספורים שכמעט כל העול מונח עליהם ואלה אשר מסתפקים בעצם חברותם. אולם ישנם גם את אלה המביאים לתוך פעִילוּת העמותה הרבה מתסכוליהם האישיים וממילא מקשים מאוד על פעילותה, כמו כמובן אותם מעטים ומסוכנים אשר מנסים לנצל את תפקידם הציבורי בעמותה לצורך קבלת טובות הנאה אישיות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
ההתיישבות הצעירה מחכה: נתניהו, תהיה ניסנקורן
רגע אחד בטורניר שחמט הבהיר: משחק המלכים חזר ובגדול
לא מצולם, לא קיים: המתכון לתמונה המושלמת
במידה רבה החיים הפוליטיים בארץ החליפו את סגנונם ממסגרת ממלכתית ומדינית למסגרת של עמותה. בדרך-כלל לחברי עמותה ישנה מטרת על אחת ובצידה כמה מטרות משנה. אך אין להם ברוב המקרים תחושה של גורל יסודי משותף (יוצאות דופן לכך הן למשל עמותות של הורים למען ילדיהם הסובלים מקשיי התפתחות). רוב חברי העמותות נהנים לשמור על קשר חברתי מסוים ביניהם ולערוך פעילויות למען מטרות העמותה. בחירות תכופות לוועד העמותה הן בעיניהם סבירות וחשובות וממילא לא כרוכה בהם הוצאה כספית ובוודאי לא הליכים הנמשכים חודשים ארוכים. אדם יכול להיות חבר בעמותות רבות ולא לחוש שגורל משפחתו וביתוֹ עומדים בסכנה קבועה בעקבות זאת.
הרעה החולה אשר נפלה על ישראל בדמות בחירות חוזרות ונשנות היא גם פועל יוצא של תחושת פוליטיקאים רבים מדי, שהם חברי ועד עמותה ולא נבחרי ציבור האמורים לייצג אזרחים ולנהל מדינה ממלכתית. בעיניהם בכל פעם שמתחשק ליו"ר הועד ולמקורביו לשנות משהו בתקנון העמותה, אין שום בעיה לפזֵר את הועד הקיים ולבחור חדש. אין גם משמעות לעלויות הכספיות והחברתיות של בחירות חוזרות כיון "שהעמותה הממשלתית" אינה אחראית באמת לטובת אזרחיה, אלא רק עסוקה במטרות הספורות שלכאורה נקבעו בתקנון שלה. ומסתבר שסעיף היסוד בתקנון הוא שמירת השלטון "בעמותה" כמעט בכל מחיר שהוא.
המנטליות הזאת כמובן מתרחבת וחודרת לציבור כולו. ישראל נראית יותר ויותר בעיני רבים כמעין קובץ של עמותות בעלות מטרות נפרדות וכמובן כולן "חס וחלילה" ללא כוונת רווח. העמותות השונות מתחרוֹת ביניהן והן שהפכו את עצמן לגופים הרלבנטיים בשיח הפוליטי והחברתי. עמותות אלה "רשמו" את עצמן רק במקרה אצל רשם המפלגות ולא אצל רשם העמותות. אבל בעומקן הן מתרחקות מאוד מהאחריות הלאומית והציבורית אשר צריכה לאפיין מדינה מתפקדת אחראית ולא עמותה ציבורית שעִם כל הכבוד לה, אינה צריכה לדאוג לקיומם הגופני והרוחני של מיליוני אזרחיה. בנוסף לכך מסתבר שכמו שקורה בעמותות מסוימות גם בעמותת מדינת ישראל ובעיקר ממשלת ישראל עניינים ותסבוכים אישיים הם הגורם העיקרי להתנהגות הקלוקלת ולסדרי העדיפויות של החברים המובילים.
